ת"א (נצרת) 4165/05 - שויקה יוסף נ' אחים סלטי ואח'שלום נצרת ת"א (נצרת) 4165/05 שויקה יוסף נ ג ד 1. אחים סלטי 2. מר גבי נאורי

בית משפט השלום נצרת [23.09.2007]

כב' השופטת לילי יונג-גפר בשם התובע - עו"ד ענתבי פנחס בשם נתבע 1 - עו"ד עודה עומר בשם נתבע 2 - עו"ד חימי יהודה

פסק דין
1. זוהי תביעה כספית לתשלום עבור נזקים שנגרמו לתובעים בדירתם ובגג הצמוד לה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים
2. התובעים הינם בעלים של דירה (להלן: "הדירה") ומחסן (להלן: "המחסן") (ושניהם יחד, להלן: "הנכס") בקומה השביעית והעליונה של הבית ברח' ירושלים 37 בנתניה (להלן: "הבניין"). אל הנכס צמוד שטח של 102 מ"ר על גג הבנין (להלן: "הגג"). יתרת גג הבניין הינה רכוש משותף לכל דיירי הבית, והגישה אליו היא דרך גג התובעים. הנתבעת 3 (להלן: "הנציגות"), היא נציגות הבית המשותף של הבנין, הנתבע 2 (להלן: "נאורי") הינו הבעלים של דירה הממוקמת אף היא בקומה השביעית של הבניין, וכיהן בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה כיו"ר הנציגות.

3. במהלך שנת 2004 החליטה הנציגות לבצע עבודות שיקום ושיפוץ של הבניין, ולשם כך התקשרה עם הנתבעת 1 (להלן: "הקבלן"), וחתמה עימו ביום 13.6.04 על הסכם עבודה לביצוע השיפוץ (נספח ב' לכתב הגנתו של הקבלן) (להלן: "ההסכם"). על פי תנאי ההסכם היה השיפוץ אמור להסתיים תוך שבועיים מיום חתימת ההסכם ולא יאוחר מ- 90 יום אחר תחילת העבודה, אך בפועל התארך ונמשך עד לחודש יולי 2005 . P

4. אין מחלוקת עוד, כי במהלך השיפוץ, שהו התובעים בחו"ל, והשכירו את הנכס שבבעלותם. מחודש אוגוסט 2003 ועד חודש אוגוסט 2004 שכר את הנכס ברק כהן (להלן: "ברק"). מחודש אוגוסט 2004 ועד חודש אוגוסט 2005 שכר את הנכס שוקי כחלון (להלן: "שוקי").

5. התובעים טוענים בכתב התביעה כי מאחר והגישה לגג המשותף היתה דרך הגג, ובשל הפצרותיו, דרישותיו ואיומיו של נאורי, הפקידו בידיו את מפתח דלת הכניסה לגג, תוך הדגשה כי מסירת המפתח הינה אך רק על מנת לאפשר מעבר לגג המשותף לצורך ביצוע אחזקה ותיקונים של אנטנות, כבלים וכיו"ב.

6. עם זאת, במהלך שיפוץ הבניין, התחוור לתובעים מטענות שוכרי הנכס, כי דלת הגג פתוחה לכל, וכי רכושם הופקר. לדברי התובעים, עבדו פועלי הקבלן על הגג בחמרי בנין וצבע, וכתוצאה ישירה מהפקרת הגג או ביצוע עבודות הבנייה על ידי הקבלן, נגרמו להם נזקים כבדים, בין השאר בגג, בקירות הדירה, בתריסים, באינסטלציה ובחשמל ואף נגנב מזגן מן המחסן הצמוד לגג. התובעים תולים את האחריות בנתבעים, שלטענתם התרשלו וגרמו בכך לנזקיהם.

7. הקבלן מכחיש את טענותיהם של התובעים כי נגרם להם נזק כלשהו, וטוען כי ביום 6.7.05 מסר את העבודה למפקח מטעם האגודה לתרבות הדיור שליווה את העבודות מתחילתן ועד לסיומן, וכן מסר את העבודה לנציגות וועד הבית שאישרה עם המפקח כי העבודות נעשו לשביעות רצונם המלאה ולפי המפרט הטכני וההוראות שניתנו לקבלן בעת ביצוע העבודה. לראייה, צרף הקבלן לכתב ההגנה תעודת גמר עבודה מטעם האגודה לתרבות הדיור.

8. הנתבע 2 מבקש לדחות על הסף את הטענות נגדו, מאחר וכל פעולותיו בנושא השיפוץ בבניין נעשו אך ורק במסגרת תפקידו כחבר בנציגות. הנתבעים מכחישים את הטענה כי המעבר לגג המשותף הינו דרך הגג. על כן לא היה, לטענתם, כל צורך בהפקדת מפתח דלת הכניסה לגג, המצויה בשטח משותף, וממילא לא דרש הנתבע לקבל את המפתח ולא השמיע כל איומים.

9. הנתבעים מכחישים את הנזקים המתוארים בכתב התביעה, וטוענים כי לא התרשלו ולא מוטלות עליהם כל אחריות לאירועים ולנזקים הנטענים.

דיון
10. על מנת להכריע בתובענה, עומדות בפנינו השאלות הבאות: האחת - האם אכן קיימים הנזקים או הליקויים המתוארים בכתב התביעה. השנייה - אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, יש לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין הליקויים לבין השיפוץ בבניין. והשלישית - במידה וגם התשובה לשאלה השנייה חיובית, יש לבחון על מי מוטלת האחריות בגין ליקויים אלה.

הוכחת קיומם של הליקויים
11. מומחה התובעים, מר יוסי ג'יבלי הררי, ביקר בנכס ביום 8.4.05, ומצא בתקרת מרפסת הדירה סימני רטיבות וקילוף צבע וטיח, ומעקה המרפסת ותריסי הרפפה פגועים כתוצאה מהתזת שפריץ. כן מצא המומחה סימני רטיבות ופטרייה בתקרה ובקירות חדר אמבטיה, וסימני רטיבות מסביב לחלון חדר דרומי ובסמוך לצינור המרזב. אשר לגג, מצא המומחה כי הריצוף ניזוק, יש שברים במרצפות, כתמי צבע, סימני איכול כתוצאה מסיד, חסרים 4 פנסי תאורה מסביב למעקה הגג, חסר סיפון בכיור ושני ברזים ניזוקו, וכן נפרץ פתח במעקה הגג. המומחה מצא גם כי נעקר ונגנב מזגן מקיר דירת החדר בגג, וכן נעקר ונגנב מנוע המזגן שהותקן בקיר החיצוני בערסל עשוי ברזל. המומחה מעריך את שווי הנזקים, כולל עבודות, חלקים וחומרים ב- 15,193 ₪.

12. בחקירתו הנגדית 3 אישר המומחה כי הוא שמאי רכב ורכוש בהכשרתו, אינו שמאי מקרקעין ואין לו השכלה בהנדסת בניין. בעת שביקר במקום, הסתיימו כבר השיפוצים, והגג היה חשוף. המומחה השיב כי הברזים שראה בגג הינם ברזים ישנים ושבורים, וכי גם פנסי התאורה מסביב לגג היו שבורים, ומפנה בעניין זה לתמונות 9, 10 ו-12 לחוות דעתו, אך מציין כי גם בתי המנורה ישנים. אשר לגניבת המזגן מאשר המומחה כי אכן נסמך בעניין הגניבה על דברי התובע, אך הפנה לתמונה 18 בה נראה ערסל מנוע המזגן ללא המזגן, וכן הפנה לתמונות 15 ו-16 לחוות דעתו שם ניתן לראות את מיקומה של היחידה הפנימית של המזגן שחסרה.

13. התובעים הציגו אישור הגשת תלונה למשטרת ישראל מיום 14.12.04, לפיו הודיע התובע כי ביום 20.8.04 נגנב מזגן מביתו בשד' ירושלים 37 נתניה. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא מעריך שהגנבים הגיעו למזגן דרך הגג שהיה פתוח, וטוען כי הגניבה בוצעה במהלך תקופת השיפוצים. לטענת התובע, רכש את המזגן או בקיץ 2004 או בקיץ 2005 בחדר הצמוד לגג, עוד לפני השיפוץ, והוא נגנב עוד בטרם הספיק להשתמש בו. (לתובע יש מזגן נוסף, ישן, אשר מיזג את המחסן). עם זאת, בהמשך עדותו, אומר התובע כי לאור העובדה שהשיפוץ ארך למעלה משנה, אין הוא זוכר אם כשהתקין את המזגן היה כבר השיפוץ בעיצומו (עמ' 10, ש' 24). עוד מאשר התובע כי באותה העת היה על הגג מדחס נוסף של השכן בולדו, שלא נגנב.

14. באשר לנזילות בדירה, מסר השוכר שוקי בחקירתו הנגדית כי על הגג נוצרו שלוליות, וכי המרזב לא ניקז את כל המים, והוא נאלץ להציב בדירה דליים למים שטפטפו (עמ' 15, ש' 13-15).

15. הקבלן לא הגיש חוות דעת מומחה, ומבקש להסתמך על תעודת הגמר מיום 6.7.05 מטעם האגודה לתרבות הדיור לפיה אישרו הנציגות והמפקח את העבודה במלואה.

16. מטעם הנתבעים 2 ו-3 הוגשה חוות דעת מומחה של מר אריה ארז אשר התייחס לליקויים מסויימים על הגג, ובהם רטיבות וספיגת מים באריחי הרצפה בגג. יצויין כי מומחה ההגנה ביקר רק בגג הדירה, ולא בדירה עצמה. P מומחה ההגנה לא התייחס לעניין החוסר בפנסי התאורה בגג, כיור הגג וברזיו וכן פתח מעקה הגג וכן לא התייחס לנזקים הנטענים בתוך הדירה, שכן לא ביקר בה כלל. המומחה לא חלק על הסכומים אותם העריך שמאי התביעה.

17. מעיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת של המומחים קיים קושי לקבוע האם אכן קיימים שברים באריחי הרצפות, ונראים בעיקר כתמי צבע ורטיבות (תמונות 1-8 לחוות דעת מומחה התובעים). עם זאת, בתמונות שצורפו כנספח ב' לכתב ההגנה של הנתבעים 2 ו-3, ובמיוחד בתמונה ,18 נראה סדק באחד מאריחי הרצפה. לגבי שאר הליקויים בגג אותם ציין מומחה התביעה, ובהם החוסר בפנסי תאורה, בסיפון בכיור, ונזק בשני ברזי הכיור ופתח המעקה הנפרץ, עולה מהתמונות אותן צירף לחוות דעתו, כי אכן הם קיימים.

18. באשר לגניבת המזגן, איני מתעלמת מן הסתירות במועדים שציין התובע, אולם אני מייחסת זאת לטעות אנוש של התובע, שאינה מעידה על אי אמירת אמת דווקא. מאישור המשטרה שצירף התובע לכתב תביעתו עולה כי המזגן נגנב ביום 20.8.04 והדבר תואם לעדותו של התובע כי בתקופה זו גר בדירה שוקי, וכי המזגן נרכש זמן קצר בטרם נגנב, באוגוסט 2004. גם מהתמונות שצירף מומחה הנתבעים עולה בבירור כי במקום הותקן ערסל למזגן (תמונה 18) וכן נראה מתמונות 16 ו-15 כי במקום היתה קיימת יחידה פנימית של מזגן שחסרה. העובדה כי מזגן של השכן בולדו לא נגנב אינה מעידה דווקא כי התובע אינו דובר אמת. יתכן שהמזגן של השכן כבד יותר או ישן, והגנבים הסתפקו במזגן התובע. אכן, התובע לא הביא כל קבלה על רכישת המזגן, ויש לזקוף הדבר לחובתו, אולם אני מאמינה לעדותו בענין זה הנתמכת בראיות נוספות, ועל כן אני קובעת כי המזגן אכן נגנב, ואף הוא נוסף לרשימת נזקי התובעים.

19. באשר לליקויים בדירת התובע עצמה, אני מקבלת גם בעניין זה את עדותו של מומחה התובעים שלא נסתרה, לפיה יש בדירה סימני רטיבות בתקרת המרפסת בחדר האמבטיה ומסביב לחלון החדר הדרומי. גם עדותו של ברק מעידה כי אכן סבל מנזילות רבות, שגרמו לטפטופים מהתקרה. בתמונות שצירף מומחה התובעים לחוות דעתו נראים הליקויים הנ"ל, וכן נראה כי מעקה המרפסת נפגע מהתזת השפריץ, וכך גם תריסי רפפה במרפסת, וכי חסר סיפון הכיור.

20. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה התובעים בכל הנוגע לליקויים שנמצאו בנכס. הקשר הסיבתי בין הליקויים לבין השיפוץ

21. השאלה הבאה אותה נבקש לבחון היא האם קיים קשר סיבתי בין השיפוץ שנערך בבניין לבין הליקויים והנזקים בנכס התובעים. לשם כך עלינו לגלות מתי אירע הנזק: האם בטרם השיפוץ, במהלכו או לאחריו, ואם אכן אירעו במהלכו או לאחריו, מה היתה השפעתו על התרחשותם.

22. מומחה התביעה קובע בחוות דעתו כי הסיבה לכתמי הרטיבות וקילוף הצבע והטיח בדירה היא כתוצאה מסתימה במרזב הגג, שגרמה להיקוות המים בשטח הגג. עם זאת, אין הוא יודע אם הסתימה נגרמה על ידי הקבלן (עמ' 13, ש' 5-6). P לדעתו התשובה לשאלה האם מדובר ברטיבות ספציפית או כללית תלויה בעונה. הוא מאשר גם כי יכולות להיות סיבות רבות לחדירת מים מהגג: זפת דולפת, איטום לקוי של הריצוף שיביא לדליפת מים כלפי התקרה, וכן גשם. עם זאת, לאור העובדה שהרטיבות נראית בשני מקומות בלבד, הנמצאים במקרה בסמוך לשני מרזבים, האחד בחדר השינה ולגבי השני מפנה המומחה לתמונה 18 בה נראה הכתם סמוך למרזב מסיק הוא שהרטיבות הינה כתוצאה מסתימה במרזב. המומחה עצמו לא בדק את המרזב בחדר השינה ומצא כי הוא סתום, אלא כך נאמר לו. אשר למרזב האחר מצא כי אינו סתום, אך בעת ביקורו נמסר לו שהסתימה נפרצה כבר. אין הוא יכול לדעת אם הסתימה נגרמה בזמן השיפוץ או קודם לכן, אך לדעתו, אילו היה המרזב סתום שנה קודם לכן, סביר להניח שהיו מתעוררות בעיות גם אז (עמ' 14, ש' 1-5).

23. התובע טוען בחקירתו הנגדית כי הוא עצמו גר בבניין כ- 25 שנים, והבניין קיים עוד קודם לכן. הוא עצמו לא החליף את הריצוף על הגג, אך הריצוף היה במצב תקין ביותר כאשר רכש את הדירה לפני 25 שנים וגם לאורך כל שנות מגוריו.

התובע מאשר כי במשך 25 שנים לא ביצע עבודות איטום בגג, אלא רק עבודות צבע, אינסטלציית מים, חשמל וציוד (עמ' 4, ש' 22-27). לטענתו בוצע איטום של חלק הגג שנפתח כאשר ביצע בו עבודות אינסטלציה, לפני כ- 10 או 12 שנה. את הברזים החליף, לדבריו, בשנתיים האחרונות, בתקופת השיפוץ או מעט לאחריה, ואילו לגבי הכיור, אינו בטוח שהוחלף, והיה במקום כיור במשך 12 או 20 השנים האחרונות. אשר לפנסי התאורה, מעיד התובע כי אלו פעלו בקביעות לפחות במשך 15 או 20 שנה האחרונות, כאשר הוא החליף נורות לפי הצורך.

24. כאשר מופנה התובע לפרוטוקול מסירת הדירה לשוכר ברק כהן מיום 23.8.04 (נספח ד' 2 לתצהיר הנתבעים) מאשר התובע כי הוא אכן מכיר את הפרוטוקול ואת האמור בו לפיו התאורה בגג אינה עובדת, הגג מוזנח, אין בו מערכת האינסטלציה תקינה, וכן מודע לכך שבפרוטוקול מוזכרות בעיות רטיבות בכלל הדירה, עוד בטרם השיפוץ. עם זאת, טוען הנתבע כי בעת עריכת הפרוטוקול לא היה בארץ, הפרוטוקול אינו חתום על ידו, והוא קיבלו רק בתום תקופת השכירות. לגופו של עניין טוען התובע כי את מערכת התאורה יש להדליק לאחר שמרימים את המפסק בתוך החדר הצמוד לגג, ואם לא עשה זאת ברק, הרי שמבחינתו התאורה לא פעלה. באשר למערכת האינסטלציה טען התובע כי אין בגג כל מערכת כזו, אלא רק כיור וברז, כאשר הברז פועל, ועל כן הוא אינו מבין למה התכוון ברק בפרוטוקול. באשר לשאר הליקויים המוזכרים בפרוטוקול, טוען התובע כי דיירים נהגו לעלות לגג ועשו אי סדר ולכלוך, וככל הנראה נערך הפרוטוקול באותה התקופה (עמ' 6, ש' 16-24). P

25. לטענת התובע, כאשר ביקר בחודשי הקיץ בדירה הבחין במו עיניו בפחי הצבע והזבל המפוזרים על הגג, כאשר המים מסביב שבהם השתמשו היו כנראה מהכיור ומהברז (עמ' 7, ש' 9-10). עוד ראה התובע במספר פעמים כי הגג פתוח ואת הפועלים עובדים במקום, רק בחלק השייך לו, וזאת למרות שמחצית אחרת של הגג פנויה וניתן להניח שם את החומרים.

26. התובע מוסר כי קיבל תלונות רבות מן השוכרים לגבי לכלוך והפרעות אחרות, אך זיכה את שוקי בסכומים מסויימים. אין הוא זוכר אם ויתר על דמי שכירות (עמ' 9, ש' 22-23).

27. השוכר שוקי מוסר בתצהירו, כי השיפוץ נמשך עד ליום עזיבתו, בחודש אוגוסט 2005. לטענתו, במשך תקופת השכירות הוצבו על הגג שהיה חלק מן המושכר ששכר פיגומים, חומרי צבע בניין וכלי עבודה והוא שימש למעשה את העובדים כמקום עבודה וכמחסן נוסף לעבודות השיפוצים שנעשו הן בבניין והן בבית הפרטי ששיפצו הפועלים. עוד מצהיר העד, כי ריכוז כלי העבודה וחומרי הצבע והבניין על הגג גרם לסתימת המרזבים ולהצטברות מים על הגג במשך כל החורף, דבר אשר גרם לרטיבות של הקירות בדירה ולריקבונם, וזאת למרות שהדירה סוידה וטופלה עוד בטרם נכנס העד לדירה הן על ידו והן על ידי בעלי מקצוע חיצוניים. לדבריו, במשך תקופת השכירות היה מפתח הגג אצל הנתבע אשר פתח את הדלת ואיפשר לקבלן ולכל דכפין לצאת ולהיכנס אל הגג, וזאת למרות בקשתו שידאג להשאיר את הדלת סגורה, לניקוי הגג, וימנע שימוש בו כמחסן וכאתר עבודה.

28. עוד הבהיר, כי התיקונים שביצע בעת שנכנס לדירה היו תיקוני חורים בקירות וצביעת הדירה מחדש. הוא מאשר כי במקלחת היו קילופי צבע כסממן לרטיבות אולם לא חמורה במיוחד (עמ' 18, ש' 4-5). לדבריו, כאשר נכנסו לדירה, היה הגג ריק מציוד, נקי, והמים זורמים בברזים. את החשמל לא בדק. כאשר עזב את הדירה, היה מצב הגג בכי רע, המרזבים סתומים, על הרצפה שרידי צבע, ומספר פחים ריקים ואיש לא ניקה (עמ' 18, ש' 11-15).

29. שוקי מעיד כי במשך כל תקופת השכירות כתבו הוא ושותפו לדירה מכתבים לתובע, שאחד מהם מיום 11.8.05 אף צורף לתצהירו של התובע. הוא מבהיר כי המכתב הנ"ל, המעלה על הכתב את תלונותיו, ומהווה למעשה חזרה על עיקרי תצהירו, נשלח לתובע לבקשתו. כן טען כי התובע הבטיח לו ולשותפו כי יקבלו את חלקם בתביעה שהגיש נגד הנתבעים, ואם לא יפוצו, יגישו תביעה כנגד התובע בגין הסבל שעברו.

עדות הקבלן 30. כאמור לעיל, חזר מנהל הקבלן, מר עיסאם סלטי, בתצהירו על טענותיו כי את העבודות ביצעו עובדים מיומנים מטעמו ותחת פיקוחו של המפקח מטעם האגודה לתרבות הדיור ובהשגחת וועד הבית ולשביעות רצונם, ולראייה הציג את תעודת הגמר מטעם וועד הבית והמפקח מטעמם על שביעות רצונם.

31. בחקירתו הנגדית לב"כ התובעים, טען הקבלן כי הבניין שופץ מבחוץ ובקומת המרתף , ולא נעשה דבר על הגג מבחינת איטום או החלפת ריצוף. לדבריו, הנזילות אינן קשורות אליו. הקבלן אינו זוכר מתי הסתיימה העבודה, וכאשר מופנה לתעודת הגמר מעיד כי אכן זה היה תאריך הסיום. P לטענתו, הוא עצמו לא ביקר כל יום באתר, אלא היה מנהל עבודה שנמצא בשטח. עם זאת, במסגרת שיפוץ לא השתמשו הפועלים בגג, אלא רק עלו וירדו דרכו, אולם לאחר מכן מאשר הקבלן שיתכן והעובדים שמו על הגג מעט חומרים ודברים נוספים (עמ' 19, ש' 21-22).

32. לדברי הקבלן, נציג ועד הבית, שאינו זוכר את שמו, היה זה שאפשר לפועלים לעלות לגג, אך אינו זוכר באיזה חלק מהגג השתמשו הפועלים. הקבלן מבהיר כי הפועלים צבעו את הבניין באמצעות מתז חשמלי- וכי יתכן שכך התלכלכו תריסי הבניין, אולם כל התריסים כוסו בניילון, ובכל מקרה, ניקו הפועלים אחריהם (עמ' 20, ש' 1). הקבלן שולל אפשרות כי עלייה לגג עם פחי הצבע והנחתם על הפיגום דרך הגג תגרום ללכלוך הגג, אך אינו מוציא מכלל חשבון את האפשרות כי הפועלים ערבבו בטון על הגג או שעבדו על הגג ,כפי שהעידו על כך עדי התביעה (עמ' 20, ש' 14).

33. אשר לטענות שמאי התובעים לפיהן הנזילות נגרמו בעיקר מסתימת מרזבים, טוען הקבלן כי לא סביר כי עבודות השיפוץ הן אלו שגרמו לסתימות. לעניין מפתח הגג, מעיד הקבלן כי מנהל העבודה קיבלם מבעל הבית. בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעים 2 ו-3 טען הקבלן כי השיפוץ תוך 90 יום מאחר ולדיירי הבית לא היה כסף לשלם לו, וכן בשל תוספות ושינויים שנתבקשו לאחר חתימת ההסכם. הקבלן מעיד כי השיפוץ נעשה בתיאום עם המפקח של האגודה לתרבות הדיור אשר היה אחראי על עמידה בלוח הזמנים של הפרויקט. לאור העובדה כי לא עיכבו את העבודות בניגוד להסכם, לא בא המפקח אל הקבלן בטענות (עמ' 22, ש' 1-8). ראיות הנתבעים 2 ו-3

34. הנתבעים 2 ו-3 טוענים אף הם כי אין כל קשר בין נזקיו של התובע לבין השיפוץ שנערך בבניין. הנתבעים סומכים ידיהם על מסקנתו של המומחה מטעמם לפיה אם קיימת חדירת רטיבות לדירת הדייר מהגג, היא אינה קשורה לביצוע השיפוצים, אלא רק לסוג הריצוף, תחזוקת הגג ובלאי האיטום, כאשר ידוע שכל מספר שנים יש לבצע איטום מחדש בגגות (ר' חוות דעת המומחה). לטענתם מוטלת האחריות בענין זה על התובע בלבד, כבעל הגג.

35. השמאי ארז אריה, מומחה הנתבעים 2 ו-3 בדק את גג הבניין ביום 7.6.06. המומחה מצא כי הגג מרוצף באריחי טראצו ישנים, העשויים מחומרים טבעיים סופגי מים. משום כך, ישנה ספיגה של מים באריחים, דבר היוצר הכתמה ואינו אוטם כהלכה. בנוסף, אין מילוי רובה בין האריחים, דבר המגביר את הצטברות המים מתחת לשכבת הריצוף. עוד קובע המומחה כי הגג אינו מתוחזק כלל וקיימת אף צמחיה הצומחת מהריצוף ופוגעת בשכבת האיטום. לדבריו לא ניכרו כל פגיעות בשלמות אריחי הריצוף ובוודאי לא פגיעות עקב השיפוץ, ואף ניתן להבחין בקו ניקוז שהתובע העביר לאורך הריצוף באופן עצמאי. P לדעתו, הנזילה בדירה נובעת מאטימה לקויה ולא מהריצוף, וכי אין קשר בין ריצוף לבין חדירת מים (עמ' 22, ש' 33-34), וזאת הוא למד מכך שאריחי הטראצו שלמים ולא שבורים או סדוקים. לטענתו, אין שום קשר בין סימני סיד על הריצוף לבין האיטום וחדירת המים, וגם אילו היו שברים בריצוף, אין הדבר קשור לרטיבות. המומחה מעיד כי לא הוציא אריחים כדי לבדוק את מצב האיטום, אך הוא עומד על דעתו כי אם ישנה חדירת רטיבות בדירה שמתחת לגג, הרי מדובר בכשל באטימה ולא בריצוף (עמ' 23, ש' 26-27).

36. המומחה למד עוד כי הצמחייה שצמחה על הגג היתה אחד מהכשלים שפגעו באטימותו. המומחה אינו שולל שהיו כשלים נוספים שפגעו באטימות הגג, ובין השאר סתימת מרזבים שגרמו לרטיבות בדירה, אך טוען כי אם אכן הסיבה נעוצה במרזב, הרי שכתם הרטיבות יהיה נקודתי בפנית הבית בחיבור עם הקיר ולא בכל הדירה. כאשר מפנה אותו ב"כ התובעים לעדותו של שמאי התובעים בדבר כתמי הרטיבות סמוך לאותם החיבורים באיזור המרזבים, טוען המומחה כי גם הצמחייה נמצאת באיזור החיבור, ואין הוא יכול לקבוע בוודאות האם הנזילה קשורה למרזב.

37. הנתבעים 2 ו-3 הביאו עדי הגנה נוספים אשר יעידו כי הנזקים עליהם מלין התובע, אירעו עוד בטרם היה השיפוץ בבניין. השוכר ברק ששכר את דירת התובע מאוגוסט 2003 ועד אוגוסט 2004 מוסר בתצהירו כי כאשר נכנס לדירה, חתם על פי דרישתו של האחרון על המסמך שכותרתו "פרוטוקול על מסירת דירה" (נספח ד 2 לתצהיר הנתבעים, אשר) אוזכר קודם לכן בעדותו של התובע המתעד את מצבה של הדירה.

38. לטענת ברק, מלבד העובדה שלא שילם מיסי ועד בית בחודשים האחרונים להשכרה, לא היה לו שום סכסוך עם גורם בבניין, נהפוך הוא, היו לו יחסים מצוינים עם הנתבע. בעת שהתגורר ברק בדירת התובע, חלק את החשמל עם דיירת שהתגוררה בעליית הגג בתנאים מחפירים יחד עם בן זוגה, וחלק את הגג עם הנתבע. לטענתו אין כל שחר לטענה שהשיפוץ בביתו של הנתבע נעשה בעת השיפוץ בבניין, וכאשר הוא החל את השכירות, 6 חודשים בטרם השיפוץ, לא היה כבר כל זכר לשיפוץ אצל הנתבע.

39. בחקירתו הנגדית טען ברק כי השיפוצים החלו כחצי שנה לאחר כניסתו בסמוך לפברואר 2004, והם ארכו עד לסוף שהותו בדירה. ברק משיב כי פרוטוקול מסירת הדירה נערך על ידי המתווך ונעשה תוך כדי שהשניים עוברים בדירה וברק מצביע בפניו על הליקויים כדי שלא יחויב בעתיד, וצפריר רושם. אשר להבדל בין הליקויים המעטים שבתצהירו לבין הליקויים הרבים בנספח "ד-2" מסביר ברק כי התצהיר נוסח על ידי עורך הדין, ואילו פורטו עוד לקויים, היה חותם גם עליהם.

40. ברק אינו יודע מה עשו הפועלים על הגג, אך ראה את המשפצים פעמים רבות במקום. העד מאשר כי היה לו מפתח לגג, אך המפתח היה גם ברשותם של אנשים נוספים. הוא נתן את המפתח לנתבע אך אינו זוכר אם נתן אותו בטרם השיפוץ או לאחריו (עמ' 25, ש' 21-28).

41. עד נוסף לעניין הנזקים היה אלון בולדו (להלן: "בולדו"), בעל דירה מס' 26 בבניין. הוא נמצא לעיתים על גג התובע והיה עד למצבו הרעוע, המנורות השבורות, וחלקי הריהוט השונים שהיו בו. לדבריו, הרצפה המרוצפת נראית כבת כ- 30 שנה, יוצאים ממנה צמחים קטנים, ולכן קיימות נזילות בדירתו של התובע, והביע צער שבמשך 30 שנה לא דאג התובע לאיטום הגג. P

42. לטענת בולדו, במהלך השיפוץ לא הוצף גג הבית ולא נזרקו בו כלים שונים. כל הצבעים בהם השתמשו הפועלים אופסנו בחדר המעלית והכלים בחדר הדוודים למטה. אם הוצף הגג, היה זאת עקב חלקי עציצים וריהוט ישן שסתמו את המרזבים בגג. עוד מוסיף בולדו, כי הוא אישית דאג לנעול את דלת הגג מידי ערב, ואף הציב פרוג'קטורים על הבניין על חשבונו לאחר שניסו לפרוץ לביתו דרך הפיגומים. בולדו טוען כי מאז שהוא זוכר, בדירת החדר של התובע שהיתה מושכרת היה מזגן חלון אשר נמצא במקומו, ולכן מוזרה לו טענתו כאילו נגנב לו מזגן. כמו כן, מציין כי מאז השיפוץ, שודרג מצב הגג הפרטי ונצבעו קירותיו, והוא נוקה מכל הזבל והפסולת.

43. בחקירתו הנגדית לב"כ התובעים מוסר העד כי כבר לפני כ- 10 שנים הבחין שמצב הגג רעוע. לדבריו, יש כיום סכסוך בינו לבין התובע, אולם כאשר נמסר את התצהיר לא היה סכסוך ביניהם. בולדו טוען עוד כי לפני חודש יוני 2005 היה דין ודברים בינו לבין התובע בנוגע לגג הבניין: בולדו בנה על גג הבית, והתובע התקשר אליו ולאחר השיחה ביניהם, יזם בולדו את הריסת הבנייה עוד בטרם פנתה אליו העירייה מאחר ולא היה לו היתר בנייה (עמ' 26, ש' 29-32). בולדו מאשר כי לפני מספר חודשים ניתן נגדו צו מניעה האוסר עליו להפריע לעבודות הבנייה של התובעים.

44. בולדו מאשר כי בתקופת השיפוצים היו על הגג עובדי הקבלן, אשר במסגרת השיפוץ הכללי ניקו את הפסולת שהיתה זרוקה על הגג שנים רבות. לטענת בולדו, בטרם השיפוץ היו על גרוטאות שונות, מנורות שבורות, מכלים שימשו כעציצים ועוד וכל זאת בחלקו של התובע. אשר למרצפות, היו מרצפות בלי רובה, מרצפות "סומסום" קטנות, שמחריציהן יצאה צמחיה רבה (עמ' 28, ש' 1-6).

45. בנימין רוידר (להלן: "רוידר") מתגורר בדירה 25 שבקומה השביעית. דירתו היא צפונית מערבית, והחלק הצפוני של קטע הגג הפרטי של הנתבע נמצא מעל למטבח והמרפסת שבדירתו. בתצהירו מוסר רוידר כי לעיתים רחוקות במהלך השנים, כאשר היתה לו גישה אל הגג הפרטי המשותף, היה עד למצבו של הקטע הדרומי מערבי של הגג, הוא חלקו של התובע. לדבריו, מצב הגג הפרטי של התובע היה תלוי בדיירים להם הושכר הנכס. היו שוכרים שטיפחו ושמרו עליו, והיו שוכרים כאלה שהשחיתו והרסו. מצבו של הגג, מזה שנים ועוד לפני שנעשה שיפוץ לרכוש המשותף לבניין היה ירוד ומוזנח, רצפות שבורות, סדקים וקילופי צבע בטיח הקירות, מנורות שבורות, אדניות ועציצים הפוכים חלקי ריהוט שבור ולכלוך.

46. עוד מוסר העד כי מספר פעמים סייע לדיירת שגרה בעבר בשכירות בנכס, כאשר לבקשתה פתח ושחרר סתימות בניקוז הגג הפרטי שגרם לנזילות אל הדירה. הסתימות בצנרת הניקוז של הגג המרוצף חזרו על עצמן במשך שנים הכל עוד לפני שיפוץ הבניין. לטענת העד, לא זכור לו שבמהלך השיפוץ הוצף הגג, ואילו הוצף, היה רואה זאת גם בחלק דירתו הנמצא מתחת לגג המרוצף. P עוד טוען רוידר, כי למיטב זכרונו, כלים וצבעים לשיפוץ אופסנו בחדר המעלית וקטע הגג המשותף מעל הדירות הצפוניות 25 ו- 26 (דירותיהם של העד ושל בולדו) ולא מעל דירה 28 כדי למנוע אפשרות פגיעה ונזק לרכוש הפרטי.

47. רוידר מאשר עוד כי היה לוועד הבית מפתח ששימש למעבר לחלק הגג המשותף. רוידר טוען כי בדירתו נזילות, אך לא דרך הגג אלא דרך הקיר, ואין הן קשורות לנזילות מגג של התובע. לטענתו היו לו נזילות כאלו לפני השיפוץ אך לא לאחריו (עמ' 29, ש' 18-19) רוידר מסייג את האמור בתצהירו וטוען כי על שטחו הפרטי של התובע היה ציוד, אולם שקי החול היו מעל לדירתו שלו ומעל לדירת בולדו, וכי את הציוד לא העלו דרך חדר המדרגות. המנוף היה ממוקם בחלק הצפוני מזרחי של הגג מעל לדירות העדים ,שהיה מכוסה בזפת ולא בריצוף.

48. הנתבע, החוזר בתצהירו על כתב הגנתו, מעיד בחקירתו הנגדית כי בעת חתימה על ההסכם שימש כיו"ר ועד הבית, כאשר חלקו בשיפוץ התבטא בתיאום העבודות, ואילו היה מבחין בליקויים, היה מפנה את תשומת ליבו של המפקח מטעם האגודה לתרבות הדיור. שכן אחר החתום אף הוא על ההסכם עם הקבלן ומשמש אף הוא נציג וועד הבית, טיפל בצד הכספי.

49. לדברי הנתבע, שיפוץ הבניין בוצע, בין השאר, במעטפת הבניין, בצביעה, בשיפוץ הלובי ולאחר מכן בתוספות נוספות: קרמיקה חיצונית, התקנת איסכורית, הרמת ריצוף, החלפת צנרת מים, וריצוף בקרמיקה של חדר המדרגות. הקבלן הביא את הפיגומים כשבועיים בטרם חתימת החוזה, אולם הקימם רק לאחר שקיבל את חתימת האגודה לתרבות הדיור. לטענתו, בקש התובע לבנות תוספת על הגג, אך הדיירים הם סירבו לחתום (עמ' 20, ש' 32).

50. לשאלת ב"כ התובעים האם לביצוע השיפוצים היה צורך בשימוש בגג הבית המשותף, משיב הנתבע כי פועלי הקבלן עלו לגג דרך המעלית במקום דרך הפיגומים, וכך היו צריכים לעלות חצי קומה בלבד. עם זאת, טוען כי לא היה זה הוא אשר פתח את דלת הגג הנעולה, וכי ככל הידוע לו לאלון בולדו היה המפתח. לדברי הנתבע, ברק כהן מסר לו מפתח ולא התובע, אולם הוא איבד אותו יחד עם צרור מפתחות הרכב, ומאז ועד היום אין לו מפתחות לגג ומי שפתח את הגג היה אלון בולדו. גם לדיירים נוספים היה מפתח לגג.

51. הנתבע טוען כי ראה את הפועלים עולים על הגג, אך ציין כי הם לא עברו בשטח הפרטי שלו בגג מאחר ולא היה בכך צורך (עמ' 32, ש' 1). הנתבע מאשר כי ביצע הרחבה על הגג בשנת 2002, וכי קיים צו הריסה על חלק מהרכוש שבנה בעקבות טעות אדריכלית. לטענתו, כדי לבצע את הבנייה שלו, נכנס דרך הדלת המשותפת, ואת המפתח לקח מהשכן חגי. הנתבע מכחיש כי התובע התלונן בפניו כיו"ר ועד הבית כי זורקים לו פסולת והורסים את הרכוש שלו, וכאשר מפנה אותו ב"כ התובעים למכתב שנשלח לו ביום 23.8.99 שצורף לכתב התביעה, טוען הנתבע כי אינו זוכר אותו, אולם יתכן והיתה פנייה בעלת תוכן כזה. לטענת הנתבע, הוא מעולם לא פתח פתח בגג שהתובע ביקש ממנו שיסגור, וטוען כי התובע השכיר את המחסן למספר דיירים. P אשר לעדותו של שוקי לפיה ביקש מהנתבע כי יסגור את הגג, טוען הנתבע כי שוקי פנה אליו פעם אחת בלבד, וכי העימות ביניהם סב סביב סוגיית החנייה ולא בעניין הגג.

52. התמונה העובדתית המצטיירת מהעדויות לעיל הינה כי הנכס על כל חלקיו סבלו מליקויים שונים עוד בטרם השיפוץ. מפרוטוקול מסירת הדירה לברק, שאותו אני מקבלת כמהימן, ושהינו המסמך היחיד ממנו ניתן ללמוד אובייקטיבית על מצבה עובר לשיפוץ, עולה כי כבר בחודש אוגוסט 2003, כעשרה חודשים בטרם השיפוץ, היתה רטיבות במספר מקומות בדירת התובע, בין השאר במרפסת ובחדר השינה כאשר באמבטיה היתה רטיבות קשה במיוחד. על רטיבות זהה ובאותם המקומות דווח בדיוק על ידי מומחה התובעים בחוות דעתו, וגם הוא לא יכול לקבוע חד משמעית כי אכן הנזקים נגרמו על ידי הקבלן (עמ' 13, ש' 5-6), והעלה אפשרויות שונות לקיומה (עמ' 13, ש' 22-24). אכן, בסופו של יום הגיע המומחה למסקנה כי הרטיבות נבעה מסתימת המרזבים, אולם גם הוא עצמו מאשר כי לא בדק סתימה שכזו, כאשר במרזב אחד אמרו לו שהסתימה נפתחה בטרם הגיע, ובנוגע למרזב השני כלל לא בדק (עמ' 13, ש' 26-28).

53. זאת ועוד. לאחר שקילת חוות הדעת של שני המומחים ושמיעת עדויותיהם בבית המשפט, מעדיפה אני את חוות דעתו של מומחה ההגנה, וזאת בין השאר מאחר והוא בעל השכלה רחבה יותר בתחום הנדסת הבניין, בניגוד למומחה התביעה, אשר משמש כשמאי רכב. דעת מומחה ההגנה לפיה נובעת הנזילה מאיטום לקוי של הגג ללא קשר למרזבים, הגיונית וסבירה בפרט כשהתובע אישר כי במשך 25 שנה לא ביצע כל איטום בגג. גם הצמחייה הנראית בגג התובע מלמדת על כשל באטימות הגג, כאשר לעניין זה אני מפנה גם לתמונות שצילם מומחה התובעים, לפיהן כבר בשנת 2005 בהם נראית הצמחייה (תמונה 5, 9 ו-13 לחוות הדעת), ולא כפי שטען התובע, שאך לאחרונה ובשנת 2006 החלה לצמוח.

54. יצוין עוד כי גם אילו קבעתי שאכן סתימת המרזבים היא זו שהביאה לנזקי הרטיבות בדירה, הרי שזו אינה חייבת להיות כתוצאה מן השיפוץ, בפרט כאשר מדובר בגג בן למעלה מ- 25 שנים, ולא ברור מעדות התובע אילו פעולות אינסטלציה ביצע בשנתיים האחרונות.

55. בנוגע לצבע שנותר על מעקה המרפסת ותריסי הרפפה אני קובעת כי לאור העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים לכך שהבניין נצבע ,כאשר גם מעדות הקבלן עולה כי צביעה זו יכולה היתה להשאיר לכלוך, למרות שכביכול ובפועל היו אמורים הפועלים לנקות אחריהם, ולאור התמונות הברורות בחוות דעתו של מומחה התביעה, אני קובעת כי אכן נפגעו התריסים והמעקה כתוצאה ישירה של השיפוץ. איני מתעלמת בקביעתי זו מעדותו של שוקי, אשר העיד כי צבע את הדירה מחדש עוד בטרם נכנס אליה, אולם מהתמונות עולה כי המדובר בכתמי צבע שהינם חיצונים לדירה ולא פנימיים (ר' תמונות 25-27 לחוות הדעת).

56. אשר לפגיעה במרצפות הגג - מהעדויות נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן פועלי הקבלן עלו לגג, כשבידיהם, בין השאר, פחי צבע. מעדותו של הקבלן עולה כי אינו יכול לשלול את האפשרות כי הפועלים ערבבו בטון על הגג, או שעבדו שם (עמ' 20, ש' 13,15). בנוסף, מפנה אני לעדותו של בולדו לפיה צבעו הפועלים את כל הגג, כולל חלקו של התובע, ומכאן קיימת אפשרות סבירה כי אכן לכלכו הפועלים את הגג (ר' עמ' 28). P עם זאת, אין כל ראיה כי הפועלים גרמו לנזק כלשהו בגג, מאלו הנטענים על ידי התובע.

57. מהתמונות שצורפו לכתב הגנתם של הנתבעים 2 ו-3 עולה כי אכן היו מרצפות שבורות. אולם יחד עם זאת, אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי אכן השבר נגרם כתוצאה מעליית הפועלים על הגג. יש לזכור כי המדובר ברצפות ישנות מאוד, שמעולם לא הוחלפו, ולכן קיימת סבירות גבוהה כי אכן השברים אירעו מסיבות אחרות ולא מעצם השיפוץ.

58. בנוגע לכיור הגג, טוען מומחה התובעים בחוות דעתו כי בכיור חסר סיפון, ו- 2 ברזים בכיור ניזוקו. עם זאת, לא ניתן לקבוע כי אכן נזקים אלה מקורם בשיפוץ. ממכתבו של ברק מיום 15.11.05 (נספח ג' לכתב הגנתם של הנתבעים 2 ו-3), עולה כי כבר בעת שנכנס השוכר לגג, זמן רב בטרם השיפוץ, כיור הגג לא היה במצב שמיש בשל העובדה שלברזים לא היו ידיות כדי לפתוח ולסגור את המים. גם התובע עצמו העיד בתחילת 2007 כי החליף את הברזים בשנתיים-שלוש האחרונות, ואינו זוכר האם היה זה בתקופת השיפוץ או מעט אחרי (עמ' 5, ש' 16-17). מכאן עולה כי אין קשר בין מצב הכיור לבין הברזים, וממילא גם מומחה התובעים לא קבע כל קשר ישיר שכזה.

59. באשר לגניבת המזגן, הרי שגם בעניין זה איני יכולה לקבוע כי הדבר נובע מן לשיפוץ. התובע טוען כי להערכתו הגיעו הגנבים דרך הגג שהיה פתוח, ונעזרו במדרגה שהקלה אליהם להגיע ולמשוך את המזגן החוצה (עמ' 10, ש' 4-5), וציין כי הגניבה התרחשה מספר ימים לאחר קניית המזגן. התובע עצמו אינו יכול לקשור את הגניבה ישירות לשיפוץ, מלבד המועד בה התרחשה- במהלך תקופת השיפוצים, ואף זאת לא בוודאות. מבחינה זו אין כל ראיה כי נגנב לאחר שהשיפוץ כבר החל. אכן, צודק התובע כי יתכן וקיום הפיגומים והקלו על עבודת הגנבים (ור' לעניין זה גם עדותו של ברק אשר היה חרד לרכושו -עמ' 25, ש' 6-10), אולם המדובר בקיומו של סיכון בלבד, ועל כן אני קובעת כי לא הוכח קשר סיבתי בין גניבת המזגן לבין השיפוץ. מלבד זאת, וכפי שהובהר לעיל, לא הוכח כי אכן דלת הגג היתה פתוחה כל שעות היממה ועל כן גם מעניין זה לא יכול התובע להיבנות.

60. למסקנה דומה הגעתי גם בכל הנוגע לפריצת מעקה הגג (תמונה 14 לחוות דעת מומחה התביעה), שגם לגביה לא הוכיח התובע כל קשר ישיר לשיפוץ, שכזכור, כלל לא בוצע בגג. גם מעדות התובע עולה כי פועלי הקבלן הניחו את ציודם בחלקו הפרטי, ואשר על כן, לא ברור לשם מה היה עליהם לפרוץ את מעקה הגג אל הצד השני.

61. המסקנה מהאמור לעיל היא שניתן לקשור בין הליקויים לבין השיפוץ רק בנוגע לנזקים למעקה המרפסת, ולתריסי הרפרפה (התזת השפריץ) ורק לגבי נזקים אלו יש לבחון מי מבין הנתבעים אחראי. אחריות הנתבעים

הקבלן P
62. הקבלן סומך, כאמור, ידיו על תעודת הגמר מטעם הנתבעת והמפקח מטעם אגודת הדיור בדבר שביעות רצונם שהעבודות בוצעו לפי ההסכם וההנחיות שלהם.

63. מעיון בתעודת הגמר מיום 6.7.05 (נספח א' לכתב ההגנה) עולה כי למרות שהנתבעת והמפקח על האגודה לתרבות הדיור מאשרים כי העבודה ותיקון הליקויים נעשו לשביעות רצונם המלאה, הרי שאין בתעודה זו כל ויתור על אפשרות לתביעה עתידית בגין ליקוי כלשהו. אכן, יש היגיון בכך כי עם סיום העבודות בדקה הנתבעת כי קיבלה את הבית במצב חיצוני תקין ותצהיר כי אכן כך פני הדברים. אולם יחד עם זאת, אין כל מניעה כי תהיה למי מהצדדים כל תביעה נוספת ביחס לשיפוץ.

64. יצוין עוד בענייננו כי התובע עצמו העיד כי במהלך השיפוץ היה בחו"ל ולא יכול היה לעמוד על הנזקים שנגרמו לו בדירתו עם סיום השיפוצים. כמו כן, מסר התובע כי לא קיבל כל העתק מתעודת הגמר, כאשר לפי ראות עיניו יש עדיין דברים שלא נעשו (עמ' 10, ש' 31-32). עוד יש לזכור, כי גם אם בפנינו טענה בע"פ של התובע נגד מסמך בכתב שאסורה על פי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית, הרי שהקבלן עצמו הודה כי רק לתובע היו טענות וכי היה מודע אליהן, למרות תעודת הגמר (עמ' 21, ש' 1-2), ומכאן שיכול היה התובע לסתור את תוכנו של המסמך (ר 'לעניין זה י' קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד-2003, חלק שלישי, עמ' 1324) .

65. משקבעתי כי הנזק האמור לתריסי המרפסת ולמעקה המרפסת כמפורט בחוות דעת המומחה, נגרם בשיפוץ, אני קובעת כי על הקבלן האחריות לפצות את התובע על נזק זה. אחריות הנתבעים 2 ו-3

66. סעיף 65 לחוק המקרקעין ,תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") קובע: "נציגות הבית המשותף לכל בית משותף תהיה נציגות לשם ניהול ענייני הבית המשותף; הנציגות תיכון ותפעל לפי הוראות התקנון"
סעיף 69 לחוק קובע:
"הנציגות-מורשה של בעלי הדירות הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירה בכל עניין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות"
סעיף 61 לחוק קובע:
"בית משותף יתנהל עפ"י תקנות המסדיר את היחסים בין בעלי הדירות ואת זכויותיהם וחובותיהם בקשר לבית המשותף"
סעיף 64 לחוק קובע כי:
"מקום שלא נרשם תקנון לפי סעיף 62, ובמידה שאין בתקנון שנרשם הוראה בנדון, יראו את התקנון המצוי שבתוספת כתקנון שנרשם על ידי בעלי הדירות"

67. מאחר ולא נטען אחרת, אניח כי לא נרשם תקנון על ידי בעלי הדירות, ועל כן חל על היחסים ביניהם התקנון המצוי. P

3. הזכות לתבוע תיקונים (א) בעל דירה זכאי לדרוש מהנציגות שתבצע כל תיקון בבית או ברכוש המשותף, שאי ביצועו עלול לפגוע בדירתו או בערכה" מכאן שהחזקתו התקינה של הבית וניהולו מצויים במסגרת סמכויותיה של הנתבעת, וחלק מתפקידיה הוא ביצוע תיקונים בבית או ברכוש המשותף, בין השאר למניעת פגיעה בדירה או בדירות בבית ולמניעת ירידת ערכם. כאמור בסעיף 3(א) לתקנון המצוי, החל בענייננו, בעל דירה אף זכאי לדרוש מהנציגות כי תבצע תיקונים כאמור. דבר זה נקבע גם בפסיקה, ור' לעניין זה את פסק דינו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"א 98/80 נציגות הבית המשותף נ' קדמת לוד בע"מ, פ"ד לו(2) 21, עמ' 24: "מהוראות החוק והתקנון עולה, כי נציגות הבית המשותף, הנבחרת על ידי האסיפה הכללית של בעלי הדירות בבית המשותף, היא הגוף המבצע של הבית המשותף, שמתפקידו לטפל בכל העניינים הכרוכים בתחומים המשותפים לכל הדיירים. מטבע הדברים הכוונה לניהול הפנימי השוטף של הבניין, ובעיקר בכל הנוגע לרכוש המשותף, אופן השימוש בו, החזקתו התקינה, ביצוע תיקונים בשעת הצורך, גביית הוצאות ההפעלה השונות וכדומה"

68. עוד נקבע, כי ניתן לתבוע את נציגות הבית המשותף בתביעת נזיקין. ר' לעניין זה ע"א (תא) 227/95 מרים רוזנגרטן נ' נציגות הבית המשותף, פ"מ נה(3) 164, וכך קבע כב' השופט אבן ארי, עמ' 169: "נראה כי כשם שנציגות הבית המשותף חייבת לדאוג להחזקתו התקינה ולניהולו התקין של הבית המשותף, ולצורך זה היא אף רשאית להגיש תביעה משפטית, כך אין שום מניעה כי היא תהיה גם נתבעת בתביעה אזרחית שעניינה מחדלה להחזיק ולנהל את הבית המשותף באופן תקין ובהתאם לחוק. נראה לי, כי סוגיית החזקתו התקינה של הבית המשותף נכללת בתוך מסגרת סמכותה המוגבלת של האישיות המשפטית הנקראת 'נציגות הבית המשותף', ועל כן לא היה מקום למחקה מן התביעה"

69. אשר על כן, אני קובעת כי גם הנתבעת, שהזמינה ופיקחה על השיפוץ, אחראית בנזקי הצבע על מעקה המרפסת ותריסי הרפרפה כאמור בחוות דעת מומחה התביעה.

70. שונים הדברים בכל הנוגע לנתבע. הנתבע טוען כי דין התביעה כנגדו להידחות מחמת העדר יריבות או העדר עילה. לטענתו, נציגות הבית המשותף הינה אישיות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין, וכל פעולותיו של הנתבע בקשר לשיפוצו של הבית המשותף נעשו במסגרת תפקידו כחבר בנציגות. סבורני כי הצדק עם הנתבע בעניין זה. בע"א 98/80 קדמת לוד שאוזכר לעיל, קבע כב' השופט (כתארו אז) ברק: P "חוק המקרקעין מעניק מספר כוחות לנציגות הבית המשותף. מכאן שנציגות זו היא אישיות משפטית. אישיות זו פועלת באמצעות האורגן שלה, דהיינו בעלי הדירות שנבחרו לשמש כחברי הנציגות. הכוחות שחוק המקרקעין העניק לנציגות מוגבלים הם, ועל כן, אישיותה המשפטית וכשרותה המשפטית של הנציגות מוגבלת היא. פעולת האורגנים בתחום שיועד לנציגות על ידי חוק המקרקעין, היא בעלת נפקות משפטית כפעולת הנציגות...כך למשל, על פי חוק המקרקעין כשרותה של הנציגות למשמש מורשה של בעלי הדירות בעניני ניהול הבית המשותף"

71. עיון בראיות שבפני מעלה כי אין כל נימוק ממשי לתביעה אישית נגד הנתבע. התובע טוען לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהשיפוץ בבית המשותף וכי לנתבע תרומה ממשית בכך, מאחר ופתח את דלת הגג לכל דכפין, והותיר אותה פתוחה. אולם יש לזכור כי הנתבע, באם עשה כן, מסר את המפתח מתוקף תפקידו כנציג הנתבעת, ותו לא. בנוסף, מהעדויות שבפני עולה כי לא הוכחו טענותיו של התובע כנגד הנתבע בעניין זה. כזכור, טוען התובע לאורך כתב תביעתו וסיכומיו כי שוקי טען בפניו ואף הוא ראה במו עיניו כי דלת הגג פתוחה לרווחה למרות ניסיונותיו העיקשים של שוקי לסגור אותה (ר' גם עדותו עמ' 9 ,ש' 33-34). לטענת התובע, הנתבע דרש ממנו את המפתח באיומים, ולמרות שהתחייב כי לא יפתח את הגג אלא במקרים נקודתיים, לא עמד בהתחייבויותיו, ובפועל היה הגג פרוץ, מה שגרם לנזקים שתוארו לעיל.

72. עם זאת, מעדויות עדי ההגנה, האמינות עלי, עולה תמונה שונה לחלוטין: נראה כי המפתח לא היה רק בידי הנתבע, אלא היה גם בידיהם של שאר השכנים (ר' עדותו של ברק, עמ' 25, ש' 19-20), אשר עלו לתלות את הכביסה. בנוסף, גם לנציג אחר של וועד הבית - אלון בולדו היה מפתח, כאשר עד זה טוען כי מידי ערב היה דואג לעלות ולסגור את דלת הגג מחשש לפריצות. מצאתי את בולדו כעד מהימן, ושיש גם היגיון רב בדבריו- העד דאג לסגור את הגג לאחר שהוא אישית נכווה בפריצה לדירתו. גם הקבלן מסר בעדותו כי מי שמסר לו את המפתחות לגג היה בעל הבית, בלי ציון שם, וכאשר נשאל ישירות על הנתבע, טען כי הוא מכיר אותו בתור מי שהסתובב בשטח, ולא כאדם אשר מסר לו את המפתח (עמ' 20, ש' 26). עדות זו נתמכת ב דבריו של הנתבע עצמו, אשר מאשר כי קיבל את המפתח מברק, אולם זה אבד לו, ועל כן, יתכן מאוד כי הקבלן קיבל את המפתח מדייר אחר.

73. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי אין כל אחריות אישית של הנתבע לנזקיו של התובע. אני מקבלת, איפוא, חלקית את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3, ומחייבת אותם, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכום של 1,600 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, ודוחה את התביעה נגד הנתבע 3. בנסיבות הענין, נוכח תוצאת פסק הדין, אינני עושה צו להוצאות. המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"א בתשרי, תשס"ח (23 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים. P