ת"א (ירושלים) 8991/05 - אורבך יצחק ואח' נ' בר דגן בן ישי חברה לבנין (1988) בע"משלום ירושלים ת"א (ירושלים) 8991/05 1. אורבך יצחק 2. אורבך אפרת נ ג ד בר דגן בן ישי חברה לבנין (1988) בע"מ

בית משפט השלום ירושלים [17.01.2007]

כב' השופטת אילתה זיסקינד בשם התובעים - עו"ד י' חברוני בשם הנתבעת - עו"ד א' עמרם ואח'

פסק-דין התביעה 1. התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה לפיצוי נזקים בגין ליקויי בנייה בדירתם בסך 135,739 ₪.

2. ביום 23.11.99 חתמו התובעים והנתבעת - חברה פרטית העוסקת בבניית דירות מגורים - על הסכם לפיו התובעים רכשו מהנתבעת דירה דו-מפלסית בת 6 חדרים, מטבח, חדר שירות ושתי חניות בפסגת זאב בירושלים בתמורה בסך 225,000$ כולל מע"מ, ולפי סעיף 6 להסכם התחייבה הנתבעת למסור לתובעים את החזקה בדירה עד ליום 30.11.01.

3. התובעים טוענים כי הם מילאו את כל התחייבויותיהם על פי ההסכם, ובכלל זה שילמו את מלוא התמורה במועדים ובתנאים הנקובים בהסכם. למרות זאת, הנתבעת מסרה לתובעים את החזקה בדירה רק ביום 19.5.02, כלומר כ-6 חודשים לאחר מועד המסירה המיועד, וגם במועד זה עדין לא היתה הדירה ראויה למגורים ונדרש ביצוע עבודות נוספות. הנתבעת אמנם תירצה את העיכוב בכך שטופס 4 לא התקבל בשל אי השלמת עבודות פיתוח, אך בפועל לא התקבל טופס 4 כיוון שהנתבעת לא השלימה את הבניה (תכתובת הצדדים - נספח ב' לתביעה). P

4. טופס 4 ניתן ביום 2.5.02 (נספח ג1 לתביעה) ובסמוך לאחר מכן הודיעה הנתבעת לתובעים, בניגוד למנגנון הקבוע בהסכם, כי ניתן לקבל את החזקה בדירה וביום 24.4.02 כשנערך פרוטוקול המסירה, התברר לתובעים כי קיימות אי התאמות רבות בין הדירה בפועל לבין ההסכם, וכי הדירה נבנתה באופן לקוי ולכן קיימים בדירה ליקויי בנייה חמורים ומהותיים. למרות זאת עמדה הנתבעת על מסירת הדירה לידי התובעים כפי שהיא, ללא ביצוע תיקונים, הם נאלצו לחתום על פרוטוקול מסירה חדש ביום 15.5.02 (נספח ג'3 לתביעה) וביום 19.5.02 אילצה אותם הנתבעת לקבל את החזקה בדירה (נספח ג'4 לתביעה). כבר ביום 21.5.02 שלחו התובעים מכתב דחוף לנתבעת ובו ביקשו לתקן את כל הטעון תיקון בדחיפות (נספח ג'5 לתביעה).

5. מאז התגלו בדירה ליקויים רבים, לרבות ליקויי רטיבות חמורים, עליהם הודיעו התובעים לנתבעת מהניסיון להביאה לתקנם, אך הנתבעת ביצעה תיקונים קלים בלבד והתחמקה מאחריותה החוזית והנזיקית כלפי התובעים (מכתבי התובעים לנתבעת - נספחים ד1-9 לתביעה. (תכתובת הצדדים וסיכום ביקור הקבלן - נספח ה לתביעה). בנוסף, הנתבעת גם לא חיברה את הבית לאנטנת טלויזיה כראוי, החיבור שהתקינה היה לא הולם ומשהתחמקה מאחריותה בטענה שנגנב הציוד, התקינו התובעים ממיר בעלות של 1,600 ₪ (תכתובת הצדדים בעניין האנטנה - נספחים ו1-11).

6. התובעים צרפו לתביעתם את חוות דעת המהנדס, מר ארז אריה, שקבע כי שווי התיקונים הינו בסך 56,979 ₪ ועתרו לפיצוי בגין נזקיהם בסך 135,739 ₪. טענות ההגנה של הנתבעת

7. התובעים אמנם שלחו לנתבעת מאות מכתבים ופקסים אך בטענות של מה בכך שחלקם אינם כלל באחריות הנתבעת, חלקם טענות סרק ובחלקם האחר היתה הנתבעת מטפלת ממילא - כל זאת מתוך מגמה להוציא מהנתבעת כספים, ולכן מדובר בתביעה קנטרנית שיש לסלקה על הסף.

8. העיכובים במסירת הדירה לא היו בשליטת הנתבעת, אלא נגרמו בשל איחור באספקת המטבח ע"י התובעים ועיכוב בקבלת טופס 4 בשל אי השלמת עבודות הפיתוח ע"י משרד השיכון. סעיף 6.2 להסכם המכר קובע כי איחור במסירת החזקה מסיבות שאינן בשליטת הנתבעת לא יקימו לתובעים זכות פיצוי, ובמידה שקמה לתובעים זכות לפיצוי הרי שהפיצוי חל רק מהחודש ה-4 לאיחור במסירה.

9. הנתבעת לא לחצה על התובעים לקבל את החזקה, ובמועד המסירה לא התגלו ליקויים והדירה היתה ראויה למגורים.

10. תוכן המכתבים שצורפו לכתב התביעה מגלה שמדובר בליקויים קלים שחלקם אף אינם באחריות הנתבעת. ליקויי הרטיבות ו/או ה"שיפועים ההפוכים" נבדקו יחד עם התובעים ולא נמצאו. ציוד אנטנות הטלוויזיה נמצא בתוך ארון תקשורת של בזק, לגביו אין לנתבעת מפתח, והציוד נגנב ממנו לאחר מסירת החזקה.

11. חוו"ד המהנדס מטעם התובעים, מעוותת את העובדות, אינה מתחשבת בכך שנערכה שנתיים וחצי לאחר מסירת הדירה ומכילה ליקויים שלא נכללו בפרוטוקול המסירה מיום 15.5.02, אלא נוספו לאחר שנבעו משימוש לא ראוי בדירה.

12. בישיבת הקד"מ, מיום 11.12.05, מונה בהסכמת הצדדים, המהנדס אחי קליין כמומחה מטעם בית המשפט אשר הגיש לבית המשפט את חוות דעתו מיום 16.3.06, לפיה עלות התיקונים מסתכמת לסך של 20,900 ₪ ללא מע"מ. P

13. בעקבות הגשת חווה"ד המומחה, הסכימו הצדדים בישיבה מיום 9.11.06, כי בית המשפט יכריע בסכסוך לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, על יסוד החומר שבתיק, חומר שיגישו וטיעונים בעל פה שנקבעו ליום 8.1.06. להלן טענות הצדדים לפי נושאי הנזק השונים והכרעתי בהן:

טיעוני התובעים
הזכות לפיצוי במקום ביצוע תיקונים 14. לטענת הנתבעים, אין לנתבעת זכות לביצוע תיקונים, מאחר והם נתנו לנתבעת אפשרות סבירה לביצועם במשך זמן רב, אך היא לא ביצעה את התיקונים, למרות עשרות מכתבים שהתובעים הפנו אליה, אותם צרפו לכתב התביעה, ובהם הם התרו בנתבעת על קיום התיקונים ודרשו ממנה חזור ודרוש את ביצועם. הנתבעת אמנם ביצעה מספר תיקונים, אך מרביתם נותרו בעינם. משום כך, קיים חוסר אמון מוחלט בין התובעים לנתבעת, ולאור הקרע שהתגלע בין הצדדים, הסעד הנכון הוא כי בית המשפט יפסוק עתה פיצוי במקום לאכוף את ביצוע התיקונים. ובאשר ל 3 ראשי הנזק העיקריים, להלן טענות התובעים: הממיר לטלוויזיה - בסך 1,600 ₪

15. בעניין זה, קיימות טענות סותרות, כשמחד, התובעים טוענים שלא הותקן ממיר בדירתם, בעוד הנתבעת טוענת שהממיר הותקן, אך נגנב, ולכן לא חלה עליה האחריות להתקינו בשנית. התובעים מפנים בעניין זה לתכתובת שצרפו לכתב התביעה (בשלל נספחי ד' לכתב התביעה), לפיהם במועד מסירת הדירה כלל לא היה קיים ממיר בדירה, והם פנו וחזרו בבקשות כי הנתבעת תתקין להם אנטנה או ממיר. דלת העץ - בסך 320 ₪

16. לטענת התובעים, על אף שהמומחה לא התייחס לליקוי זה, מדובר בדלת עץ שקיננו בה תולעים והיא הוחלפה בעלות 320 ₪, והמומחה המוסכם ביקר בדירה לאחר שהדלת הוחלפה. החלפת טפט חיצוני של דלת הפלדלת - בסך של 500 ₪

17. עבודה זו בוצעה בטרם הגשת התביעה, ומאחר שהליקוי כבר תוקן, המומחה לא נדרש להתייחס אליו. בנוסף, המומחה לא מצא לנכון לאשר את הצורך בהחלפת הדלת עצמה, לאור ליקויים הקיימים בה, בעוד שמומחה מטעם חברת פלדת קבע שיש להחליפה בשל הזוויות. נספחים - ד/1,4,6,7 (שצורפו לכתב התביעה), מעידים כי תעודות האחריות לא סופקו לתובעים, למרות שהתובעים חזרו וביקשו אותן, ומשכך לא ניתן היה לפנות לנותני האחריות. האיחור במסירת הדירה P

18. בעוד בהתאם לסעיף 6 להסכם, התחייבה הנתבעת למסור את החזקה בדירה לתובעים ביום 30.11.01, הדירה נמסרה בפועל ביום 19.5.06, באיחור של 6 חודשים. הגנת הנתבעת כי האיחור נובע מעניינים שאינם בשליטתה, כמו ביצוע עבודות נוספות שדרשו התובעים וכוונתם להתקנת מטבח, אינו משמש הגנה, משום שהמטבח סופק להם ביום 16.10.01 והורכב ביום 21.10.01, למרות שהוזמן בחודש 4/00, אך נדחה מאחר ולא ניתן היה להרכיבו בשל עבודות שטרם הסתיימו באתר, כך שהתקנת המטבח התעכבה בשל עבודות הבנייה של הנתבעת, ולא להיפך. ניתן גם לראות שטופס 4 לבניין, ניתן רק ביום 2.5.02, 14 יום לפני ביצוע המסירה בפועל, דבר התומך בכך שטרם הושלמה הבנייה באותו המועד. מנספחי הנתבעת - נ/15, נ/12, עולה כי האיחור נבע מעניינים הכרוכים בקבלן. התובעים עותרים לפיצוי בגין שכר דירה לדירה בסדר גודל דירתם, העומד ע"ס 700$ לחודש, למשך 6 חודשי האיחור, סכום שבמועד הגשת התביעה עמד ע"ס 18,900 ₪. הפרשי שער

19. התובעים היו אמורים לשלם את יתרת התמורה בסך 13,322$ במועד המסירה - 30.11.01, בו שער הדולר עמד ע"ס 4.224 ₪, אולם בפועל היא שולמה במועד המסירה - 19.5.06 , בו עמד שער הדולר ע"ס 4.89 ₪. מכאן שלתובעים נגרם הפסד בסך 8,872 ₪ בגין שער הדולר, בהתאם לפירוט שבסעיף 6ד' לכתב התביעה. עגמת נפש והוצאות

20. התובעים עותרים כי בית המשפט יפסוק להם פיצוי לפי שיקול דעתו, בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, ובנוסף, הוצאות חווה"ד שצורפה לכתב התביעה בסך 1,474 ₪, חוות דעת המומחה המוסכם בסך 2,680 ₪. בסה"כ עותרים התובעים כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בפיצוי כולל בסך 74,378 ₪ בתוספת עגמת נפש, הוצאות ושכ"ט עו"ד. טיעוני הנתבעת

כללי
21. המדובר הוא בתביעה מוגזמת ומופרזת, שבמקורה עמדה ע"ס מעל 135,000 ₪, וכללה 6 ראשי נזק עיקריים, בעוד שלאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, סכומי התיקונים בה בעלות של 20,900 ₪ לפני מע"מ, שהינו סכום סביר לגבי דירה חדשה שנרכשה מקבלן. בנוסף, התובעים זנחו בסיכומיהם על ראשי נזק שנתבעו בכתב התביעה, כגון: ירידת ערך ועוד. ביצוע תיקונים או פיצוי כספי P

22. בהחלטה מיום 11.12.05, נקבע, בין השאר, מועד לביצוע תיקונים. מאחר והתובעים לא ערערו על החלטה זו והנתבעת ביקשה לבצע את התיקונים ביום 15.10.06, אין מקום לקבל את סירוב התובעים לאפשר את ביצוע התיקונים. מה עוד, שהתובעים לא אפשרו זאת במועדים קודמים, כאשר הנתבעת הגיעה כדי לבצע תיקונים בפרוייקט, והם הערימו קשיים על ביצועם (מפנה לנ/25, נ/27). משסרבו התובעים לאפשר ביצוע התיקונים, הם הפסידו את זכותם ולא עומדת להם כל טענה בעניין זה כלפי הנתבעת. אמנם הנתבעת פנתה לתובעים לצורך ביצוע התיקונים 5 חודשים לאחר קבלת חוות דעת המומחה, וייתכן כי התמהמה בכך, אך השיהוי היה מצד שני הצדדים, ומכל מקום, סירובם העקרוני של התובעים בטענה של חוסר אמון, אינו סירוב ראוי, בנסיבות המקרה. איחור במסירת החזקה

23. כבר ב- 11/99 פנתה הנתבעת לכל הגורמים, והודיעה על לוחות זמני ביצוע העבודות בפרוייקט עד למסירת הדירות. ואולם, השתלשלות עבודות הבנייה כמפורט בנ/13-1, מוכיחים כי העיכוב במסירת הדירות ובטופס 4 לא היה באשמת הנתבעת, אלא נבע מכך שמשרד השיכון לא ביצע את עבודות הפיתוח באיזור, במועד בו סיימה הנתבעת את בניית הפרוייקט, אלא השתהה, ובכך עיכב גם את הנתבעת (מפנה לנ/7, נ/8, נ/8א, נ/9). הנתבעת גם יידעה את התובעים בנוגע לעיכובים במועד המסירה ואת הסיבות לכך, והזמינה את התובעים למשרדיה כדי לאפשר להם לעיין במסמכים ולקבל הסברים על סיבות העיכוב (מפנה לנ/23).

24. מאחר ולפי סעיף 6.2 להסכם המכר, פטורה הנתבעת מחובת פיצוי בגין איחור במסירה שאינו באשמתה, והתובעים לא הוכיחו את אשמתה או אחריותה בגין האיחור במסירה, יש לדחות את טענת התובעים לזכאותם לפיצוי בגין איחור במסירה.

25. בנוסף, לפי סעיף 10.6 להסכם המכר, אין לתובעים זכות לפיצויים באיחור של מעל 6 חודשים, אלא אם כן הם ביטלו את ההסכם כדין, ולבסוף, חלק מהאיחור נובע משינויים שביקשו התובעים לבצע בדירה (מפנה לנ/20, נ/21). הפרשי שער

26. מאחר והתובעים ידעו על קיומן של עבודות פיתוח במקום, הם מנועים לבוא בטענה כלשהי לנתבעת, ומאותו טעם, גם בנושא של הפרשי השער, הנובעים לכאורה מהאיחור במסירה. דלתות העץ

27. הנתבעת הבטיחה את איכות המוצרים בדירה, שהוזמנו מחברות ידועות וטובות ולפי סעיף 7.4 להסכם המכר, היה על התובעים לפנות לספקים בטענות על איכות המוצרים, ורק אם פנייתם לא נשאה פרי, היו הם רשאים לפנות לנתבעת. אולם, הם לא עשו כן. הממיר

28. הנתבעת התקינה את כל הציוד הדרוש עפ"י המפרט, לרבות הממיר. עצם העובדה שניתן טופס 4, המחייב גם בדיקה של ציוד התקשורת בבתים המשותפים, תומכת בטענת הנתבעת כי הממיר אכן הותקן. מכתבי הנתבעת לתובעים - נ/29-28, בהם מסבירה הנתבעת שארון התקשרות בו הותקן הממיר ושאר ציוד הקליטה, נפרץ, ונגנב ממנו הציוד, מלמדים כי העלמות ציוד התקשורת אינו באחריות הנתבעת. P עגמת נפש

29. עגמת הנפש נגרמה לנתבעת ולא לתובעים, אשר ניסו בכל דרך אפשרית לזכות בפיצויים במקום שאינם זכאים להם. התובעים הטרידו רבות את הנתבעת ומנהליה, קיבלו שירות מעולה, ולמרות ראו לנכון לגרור את הנתבעת לבית המשפט בתביעה זו, ובצורך בהגשת חוות דעת מומחה, שרובה המכריע חסר בסיס. דלת הפלדלת

30. התובעים אינם זכאים כלל לפיצוי, משום שבמקום שיפנו לחברת רב מגן שהתקינה את הדלת, על מנת לפתור את הבעיה בלא צורך להחליפה, הם פנו לחברת רב בריח, שהינה חברה מתחרה, שברי כי יש לה אינטרס מובהק להחליף את הדלת. המטבח

31. המטבח הוזמן ב- 4/00, אך התובעים לא הוכיחו את זמן האספקה של חברת מטבחי זיו, מתי בפועל היה המטבח מוכן, ומה היו הגורמים לעיכוב בהרכבתו. מאחר וניתן להבין כי העיכוב בהרכבה נבע מאי השלמת עבודות הפיתוח או קיומן של דרכי גישה לבניין בשנת 01', לא מדובר בעיכוב שנגרם באשמת הנתבעת. ההכרעה

32. כידוע, בבוא בית המשפט לפסוק בענין שלפניו בדרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, אין עליו לנמק את הפסק (ע"א 757/88 ברמן נ' איילון חב' לביטוח בע"מ - לא פורסם וכן ע"א 448/94 של בית המשפט המחוזי בירושלים באדר נ' דבר מיום 9.4.95 - לא פורסם). הצדדים המפקידים הכרעות אלה בידי בית המשפט, על מנת שיפסוק בהן על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם, בין בערכאה ראשונה ובין בערכאת ערעור ולצמצם את האפשרות להמשך ההתדיינות ביניהם במסגרת הדיון בערכאות ערעור (ע"א 3958/95 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל ואח' פסק דין מיום 14.2.96 (לא פורסם). רע"א 5569/97 אליאס עובדיה ואח' נ' רם בן שמחון ואח' תקדין עליון כרך 97(4), תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 268. רע"א 6756/96 זוננשוילי יצחק נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ תקדין עליון, כרך 97(4) תשנ"ז/תשנ"ח - 1997 עמ' 622). יצויין, כי במקרה דנן, הצדדים גם לא ביקשו שאנמק את פסק הדין.

33. בנסיבות המקרה ובמסגרת הכרעתי בסכסוך על דרך הפשרה, אני קובעת כי לא יבוצעו תיקונים ע"י הנתבעת אלא ייפסק לתובעים פיצוי כספי על דרך הפשרה, לאחר בחינת ושיקול טענות הצדדים.

34. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על יסוד החומר שהוגש בפני, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 46,000 ₪ כולל הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

35. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.