מרתף אטום למים - איך מגנים על מרתף מפני חדירת מים?

במבנים חדשים, יסודות מבטון יצוק עמידים הרבה יותר לחדירת מים מאשר יסודות מבלוקי בטון. למרות זאת, יש צורך להשתמש באיטום ביטומני, לכל הפחות, על מנת לאטום את החלק החיצוני של כל קירות היסוד. יש צורך בהתקנת מערכת ניקוז היקפית יעילה אשר תנקז מים סביב היסודות ומתחת למשטח הבטון.

בחוברת על מרתפים יבשים אשר נקראת "נזילת מים במרתף - גורמים, מניעה ותיקון ניתנות המלצות לניקוז היקפי בתוך ומחוץ ליסודות. מי ניקוז אלו צריכים לזרום כלפי מטה לפתחי יציאה טבעיים או לכלי קיבול אשר ממנו ישאבו החוצה.

למבנה המצוי באיזור לח או רטוב, נחוצים אמצעי איטום נוספים: מערכת ממברנות. דוגמא אחת למערכת ממברנות היא מערכת אשר מורכבת ממספר שכבות של חומר בלתי חדיר המונח כיריעה ביטומנית מסביב ליסודות. יש לתת שימת לב מיוחדת לחיבורים בין הקיר לבסיס. הריצפה וקירות הבטון (בין אם הם בנויים מבלוקים או מבטון יצוק) צריכים להיות מחוזקים על מנת למנוע הסדקויות.

מבנה קיים
ניתן לטפל בבעיית מים, באופן יעיל, במרתף קיים רק בדרכים הבאות:

שתי גישות אלו מצריכות חפירות מסביב לחלק החיצוני של היסודות.

לחילופין, ניתן לבנות מערכת תעלות סביב החלק הפנימי של קירות היסוד. מערכת זו תאסוף ותכוון את המים לתוך כלי קיבול שממנו ישאבו החוצה.

מערכות אלו אינן פותרות את בעיית המים, אך הן שולטות על זרימת המים מרגע כניסתם למרתף ובדרך זו ממזערות בעיות הקשורות לחדירת מים. מערכות כאלו, אשר מטפלות יותר בתסמינים מאשר בגורם, מעצם אופיין, זולות יותר מכיוון שניתן ליישמן מבפנים.

מוצרים חסיני מים
ישנם מספר מוצרים שיצאו לשוק בשנים האחרונות אשר מתיימרים להיות בעלי יכולת לאטום קיר של מרתף מבפנים, בין אם באופן כימי ( ע"י הספגת בטון בחומר כימי אשר מגיב עם רכיבים מסוימים על הבטון ויוצר אטימה) או ע"י מריחת סוג של שיכבת קרום גמישה על משטח הבטון. אף אחד מחומרים אלו לא נמצא בשוק מספיק זמן על מנת לבדוק ולהוכיח את טענת היצרנים. אך הם נראים מבטיחים. בסופו של דבר, כאשר מתמודדים עם בעיות מים במרתף, השיטות הקונבנציונליות והמוכחות של עבודה מבחוץ, הן עדיין הכי מהימנות.

איטום מחדש נגד מים
איטום מחדש של הקיר החיצוני של מרתף מצריך חפירה עד למלוא עומקו של הקיר, ניקוי נכון של משטח הקיר ומריחה נכונה של חומר האיטום הביטומני.

כאשר בעיית הרטיבות בסביבה חמורה, נדרש שימוש במערכת ממברנות רב-שכבתית. בו בזמן, יש צורך להתקין מערכת ניקוז היקפית, בדומה להמלצות שהובאו עבור יסודות חדשים.

אם נבעו סדקים בקירות, יש לחרוץ את הסדקים לאורכם לעומק שקרוב ל- 2.5 ס"מ. לאחר מכן יש לסגור את החריץ עם חומר אפוקסי איכותי או סיליקון לסתימת סדקים, להשלים את הכיסוי בטיח ולצפות באיטום ביטומני.

אלטרנטיבה יעילה אך לפעמים יקרה היא הזרקת אפוקסי לתוך הסדק. ניתן לבצע פעולה זו מבפנים. האפוקסי נקשר עם הבטון ויוצר מעין איטום קבוע נגד חדירת מים. המגבלות של שיטה זו הם העלות והיעילות, תלוי בגודל הסדק. ככל שהסדק קטן יותר, הסבירות שניתן יהיה להחדיר את החומר בהזרקה, קטנה יותר.

אולם, לפני שאתם נוטלים על עצמיכם משימת חפירה יקרה סביב היסודות החיצוניים, תרצו אולי לקבל הצעות מחברות העוסקות בתחום האפוקסי על מנת להשוות עלויות ויעילות פוטנציאלית.

השיטה של איטום נגד מים ע"י הזרקה אל תוך האדמה בחלקם החיצוני של היסודות ואשר לגביה נטען כי הינה יעילה, היא כמעט תמיד חסרת הצלחה.

כל ניסיון לאטום את החלק החיצוני של היסודות ע"י הזרקת כל חומר שהוא דרך האדמה, הוכח עם הזמן, כי אינו מהימן.

מים במרתף ניתנים לשליטה אך אין פתרון פשוט. אלא שככל שהפתרונות מורכבים יותר ולפעמים יקרים יותר כך הם באמת יותר מהימנים.

דו קיום בשלום הוא לפעמים פתרון הולם לבעיית מים במרתף. בזמן שמניעת חדירת מים למרתף נראית יעילה, קיימים בצידה סיכונים. מניעה של חדירת מים דרך אבן ישנה או דרך יסודות הבנויים מבלוקי בטון יכולה לגרום להצטברות מים מחוץ לקירות היסוד ובכך להגביר את לחץ המים על הקירות עצמם. התוצאה תמיד תהיה כשל מוחלט של קירות היסוד. במבנים בהם קירות היסוד אינם חזקים דיים, מוטב לאפשר למים לחדור לתוך מערכת ניקוז פנימית, ממנה יעברו אל מיכל קיבול ויישאבו החוצה.