רמת סיכון
המדד המקובל בעולם למדידת סיכון הינו סטיית התקן של תשואת הנכס . סטיית התקן מבטאת את שיעור התנודתיות של תשואת הנכס סביב הממוצע שלו וככל שהיא גבוהה יותר הסיכון בנכס גדול יותר

מדד שארפ יחסי
המדד הכלכלי המקובל בעולם לדירוג השקעות - המדד משקלל את התשואה שהשיגה כל קרן או קופה ביחס לרמת הסיכון שבה פעלה דהינו המדד מציג את עודף התשואה של הקופה על פני הממוצע בענף לכל יחידת סיכון . ככל שמדד שארפ גבוה יותר כל קופת הגמל טובה יותר .

אג"ח - אגרות חוב
איגרת חוב (אג"ח) הוא מונח כלכלי המציין תעודת התחייבות לתשלום. מנפיק איגרת החוב מקבל את הסכום הנקוב באיגרת מרוכש האיגרת מראש, ומתחייב לשלם את הסכום הנקוב, בתוספת ריבית, במועד מאוחר יותר. תשלום החוב יכול להתבצע בבת אחת (פדיון שטרות) או לשיעורין, והערבות לחוב עשויה להיות התחייבותו של מנפיק האיגרת או קניין ממשי.
סוג מוכר של איגרת חוב הוא שטר המשכנתא, בו אדם לווה כספים מבנק או גורם ממשלתי, משלם את חובו לשיעורין ובתוספת ריבית, וכערבון לתשלום חובו ממשכן רכוש (לרוב, נכס נדל"ן שלצורך רכישתו ניטלה ההלוואה).
הסוג המקובל ביותר של איגרות חוב הוא איגרות המונפקות על–ידי חברות גדולות או גורמים ממשלתיים. איגרות חוב אלו ניתנות לפדיון במועד התפוגה שלהן, אך במהלך חייהן, עד למועד הפדיון, משמשות גם במסחר בורסאי וככאלו כפופות לשינויי שערים. הסחר הבורסאי אינו משנה את גובה הפדיון של האיגרת (קרן וריבית), ומייצג רק את הביקוש וההיצע לה במהלך חייה. איגרות חוב שונות ממניות בכך שברכישת מניה אדם הופך לבעל מניות בחברה. בעל איגרת חוב אינו הופך לבעל חלק בחברה אלא לבעל חוב שלה.

אג"ח קונצרני
אגרות חוב המונפקות על–ידי חברות. גם איגרות חוב אלו צמודות, לעתים, למדד או לדולר.

אג"ח קונסול
אג"ח המניב / מבטיח תשלום קבוע עד קץ כל הדורות בפרקי זמן קבועים.

אג"ח ממשלתי
אגרות חוב המונפקות על–ידי הממשלה. איגרות חוב אלו באות עם שיעור ריבית קבוע או משתנה, בצמוד למדד המחירים לצרכן או לדולר. בישראל ובכל מדינה אחרת, אג"ח שמנפיקה הממשלה המקומית נחשב לבטוח לחלוטין ולכן לא מדורג. בשוק העולמי האג"חים של הממשלות השונות מדורגים באופן דומה לאג"ח חברות. קיימים כמה סוגים קבועים של אג"ח ממשלתי:

אג"ח להמרה
איגרות חוב המונפקות על–ידי חברות, שאותן ניתן להמיר לסוג אחר של בטוחה, לרוב מניות רגילות של החברה שהוציאה את האיגרות. אגרות חוב כאלו ניתן להמיר על פי יחס המרה שנקבע מראש. יחס ההמרה קובע את כמות האג"ח שאפשר להמיר במניה אחת. פרמיית ההמרה: זו התוספת באחוזים המשולמת עבור רכישת המניה על–ידי המרת איגרת החוב בהשוואה לרכישה ישירה של המנייה

ערך מתואם ("פארי")
זהו ערך וירטואלי של האגרת הלוקח בחשבון אך ורק את הפרשי ההצמדה והריבית לעומת הערך הראשוני (הנקוב) בעת הנפקת האגרת. השוואת הערך המתואם למחיר השוק מאפשרת בדיקה האם האגרת נסחרת בנכיון ("דיסקאונט") או בפרמיה, בדומה להשוואת התשואה הריאלית (הנגזרת ממחיר השוק) עם ריבית הקופון (המשפיעה על הערך המתואם).

דירוג
דירוג איכותה של האיגרת, בדרך כלל על–פי הערכת מומחים (בארץ עוסקות בכך חברות "מעלות" ו"מידרוג") לאמינות המנפיק ולסיכויי החזר מלא. לפיכך, ככל שדירוג איגרת החוב גבוה יותר, כן היא נחשבת להשקעה "בטוחה" יותר, ולכן הריבית המשולמת למחזיק בה היא נמוכה יותר, ולהיפך. דירוג האג"ח כולל שני מרכיבים: יכולת המנפיק את התשלום במלואו ובמועדו.

אינפלציה
תופעת האינפלציה מלווה כרגיל, בירידה מתמשכת בערכו של המטבע המקומי (פיחות מתמשך) בהשוואה למטבעות של מדינות אחרות, בהן שיעורי אינפלציה נמוכים יותר. אינפלציה מוסברת לעתים כמצב קבוע בו "הרבה כסף רודף אחרי מעט סחורות ושירותים". כלומר, כמות הכסף (כשטרות נייר, או במתכות יקרות) גדלה בקצב מהיר יותר מהגידול בסך כל הסחורות והשירותים המוצעים בשוק.
מצב מתמשך של פער כזה בין כמות הכסף לכמות הסחורות והשירותים מוסבר על–ידי רוב הכלכלנים בהגדלה מתמשכת של היצע הכסף, על–ידי הממשלה או הבנק המרכזי (שהוא כיום הגורם המורשה לעשות זאת). דוגמה טיפוסית להגדלה כזו בהיצע הכסף קיימת במצב של מלחמה או אי–יציבות פוליטית, כאשר שליטים וממשלות מנפיקים מטבעות או שטרות כסף לעתים קרובות, בשעה שבכמות הסחורות והשירותים אין שינוי (או שיש אפילו צמצום). הגדלת היצע הכסף עשויה להיווצר, גם על–ידי גורמים אחרים. לדוגמה, גילוי כמויות גדולות של זהב וכסף על–ידי הספרדים באמריקה הוביל לעלייה של 300 אחוז במחירים בספרד במהלך המאה השש–עשרה (ההשפעה על האינפלציה במדינות אחרות הייתה קטנה בשל ההיקף המצומצם של המסחר הבינלאומי).
לעומת זאת, תיתכן אינפלציה שסיבתה היא צמצום משמעותי בכמות הסחורות והשירותים במדינה, בלי שיהיה צמצום מקביל בכמות הכסף. מצב כזה עשוי להיגרם, למשל, בעקבות תקופה מתמשכת של בצורת או צמצום מתמשך בשטחים הראויים לעיבוד חקלאי.
המצב ההפוך לאינפלציה הוא של דפלציה, בו קיים תהליך של ירידה כללית ומתמשכת במחירים.

אופציה
היא מכשיר פיננסי וכלי כלכלי המאפשר לסחור על מחירו העתידי של נכס מסוים. נותן האופציה (המכונה גם "כותב האופציה") מעניק לבעל האופציה זכות ברירה, בהתאם לסוג האופציה:
במקרה של אופצית קנייה, בעל האופציה זכאי לקנות מנותן האופציה נכס מוגדר ("נכס הבסיס") במחיר קבוע מראש ("מחיר מימוש").
במקרה של אופצית מכירה, בעל האופציה זכאי למכור לנותן האופציה את נכס הבסיס במחיר המימוש.
זכות הברירה עומדת לבעל האופציה למשך תקופת הזמן שנקבעה בתנאי האופציה, ונותן האופציה כפוף לבחירת בעל האופציה וחייב למכור או לקנות, בהתאמה, את הנכס. אופצית קניה קרויה אופצית Call, בהתאם לזכותו של בעל האופציה "לקרוא" לנכס הבסיס. אופצית מכירה קרויה אופצית Put, בהתאם לזכות בעל האופציה להעביר את הנכס.

בנק מרכזי
הבנק המרכזי הוא גוף פיננסי בעל חשיבות מכרעת בכל מערכת פיננסית שהיא. כמעט בכל מדינה בעולם ישנו בנק מרכזי שתפקידו הוא לווסת את אספקת האשראי בכלכלה, תוך שימוש במנגנוני הריבית וההיצע של הכסף. הבנק המרכזי מפקח על מערכת הבנקאות באותה המדינה ומלווה לבנקים המקומיים תמורת פקדונות שהם מנהלים אצלו במטבע המקומי, בריבית שהוא קובע לפי מדיניותו המוניטרית. בכדי לווסת ולדאוג למדיניות שער החליפין של המטבע של המדינה, שומר הבנק המרכזי פקדונות במטבעות זרים. חלק מהבנקים המרכזיים נוהגים להתערב בקביעת מדיניות שער החליפין במדינה לעיתים, וחלק אחר נוהג שלא להתערב כמעט כלל.
בראש הבנק המרכזי ניצב הנגיד שתפקידו לשמור היעדים שהוגדרו לבנק המרכזי. בדרך כלל היעדים הללו כוללים את יציבות המחירים באותו המשק. הנגיד מתייעץ עם מועצה של בכירי הבנק בבואו להכריע על גובה הריבית במשק.

בורסה לניירות ערך
בורסה לניירות ערך הינה שוק מוסדר המאפשר לחברות לגייס הון ולציבור להשקיע ולסחור בניירות ערך.
חברה שניירות הערך שהנפיקה נסחרים בבורסה היא חברה ציבורית. בנוסף נסחרות בבורסה גם אגרות חוב של גופים שאינם חברות, ובפרט אגרות חוב ממשלתיות ועירוניות.
בבורסה לניירות ערך מתקיימים שני שווקים -
השוק הראשוני הוא שוק ההנפקות, שבו נפגשים הגופים המעוניינים לגייס הון וציבור המשקיעים (המיוצג בעיקר על ידי גופי השקעה).
השוק המשני הוא המסחר היומי בניירות הערך המונפקים בו נפגשים המשקיעים זה עם זה.
בורסת ניירות הערך המובילה בעולם היא הבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE). רשומים בה למסחר ניירות ערך של כאלפיים חברות ששווי השוק הכולל שלהן עלה

בורסה לניירות ערך בתל אביב
הבורסה לניירות ערך בתל אביב היא בורסה לניירות ערך, היחידה הפועלת בישראל, ומשמשת לגיוס הון בשוק ההון הישראלי ולמסחר בניירות ערך. הבורסה היא חברה מסחרית שנמצאת בבעלות 27 חברי הבורסה, שהם בנקים וברוקרים גדולים. חברי הבורסה הם היחידים שיש להם היכולת לסחור בה ישירות, כך שכל המסחר נעשה אך ורק דרכם.
בבורסה נסחר מגוון רחב של מוצרים פיננסיים, ומפעם לפעם מרחיבה אותו הבורסה ומשיקה מוצרים חדשים. כיום, המוצרים הנסחרים בבורסה הם מניות; אגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות; ניירות ערך המירים, שכוללים אג"ח להמרה, כתבי אופציה ואופציות רכש למניות; מוצרי מדדים, הכוללים בעיקר תעודות סל; ונגזרים פיננסיים, שרובם המוחלט אופציות מכר או רכש על מדד ת"א-25, ומיעוטם אופציות מט"ח וחוזים עתידיים.

הבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE)
הבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE) – הבורסה לניירות ערך הגדולה ביותר בארצות הברית ובעולם בשווי החברות הכולל, והשנייה בגודלה במספר החברות הנסחרות בה. הבורסה נוסדה בוול סטריט שבמנהטן, ניו יורק, ב-8 במרץ 1817, על בסיס הסכם בטונווד שנחתם בוול סטריט על ידי 24 סוחרי מניות ב-17 במאי 1792. נכון לשנת 2006, בבורסה נסחרות כ-2,800 חברות, בעלות שווי כולל של כ-20 טריליון דולר. 28 מתוך 30 החברות שמרכיבות את מדד דאו ג'ונס (החברות הציבוריות הגדולות ביותר בארצות הברית) נסחרות בבורסת ניו יורק. כמחצית מהיקף המסחר נערך באופן ממוחשב. המנכ"ל הנוכחי של הבורסה הוא ג'ון תיין. הבורסה המפורסמת של ניו יורק נוסדה ב-1792 ומול בורסה זו אשר מזכירה מראה מקדש יווני עתיק נמצא פסלו של גורג וושינטון- פסל זה הוצב שם בשנת -1789, לזכר השבעתו כנשיא הראשון של ארצות הברית. באולם המסחר העיקרי יש 12 "תאים", שכל אחד מהם מטפל בקרוב ל- 75 ניירות ערך שונים.

אג"ח מדינה- גליל
איגרת חוב שיקלית צמודה למדד, לתקופה של עד 15 שנה. נושאת ריבית קבועה המשולמת אחת לשנה וקרן שמשולמת בסוף חיי האיגרת.

דיבידנד
, בכלכלה, הוא תשלום שמעבירה חברה לידי בעלי מניותיה. מקור המילה דיבידנד היא מאנגלית (Dividend) וגזורה מפעולת החילוק החשבונית. מטרתה העיקרית של חברה היא ליצור רווחים עבור בעליה והדיבידנד הוא האמצעי בו החברה מממשת ייעוד זה. כאשר חברה מרוויחה, חלק מרווח זה מושקע מחדש בחברה במהלך אשר נקרא יתרת רווח, וחלקו האחר משולם לבעלי המניות כדיבידנד. תשלום דיבידנד מקטין את כמות הכסף הזמין לחברה ומחזיר לבעליה את פירות השקעתם.

אקס דיבידנד
כאשר מניה של חברה ציבורית מחליפה ידיים זמן קצר לפני חלוקת הדיבידנדים, המוכר ולא הקונה הוא הזכאי לדיבידנדים. בנקודה זו אומרים כי המניה נסחרת "אקס-דיבידנד", כלומר ללא הדיבידנד. כאשר מניה הופכת לאקס-דיבידנד, מחירה של המניה יורד בדרך כלל זמנית בגודל הדיבידנד. במיוחד הדברים אמורים בדיבידנד מיוחד.

היוון
היוון הוא שם כללי לתהליך תרגום של ערך כספי מתקופה אחת למונחי תקופה אחרת. משתמשים בהיוון במספר תהליכים עיתיים. (במקרים רבים, המשתמשים במושג היוון מתכוונים בעצם לערך הנוכחי).
היוון בתורת המימון, הוא חישוב הערך העיתי של הכסף (Time value of money):
חישוב הערך הנוכחי של סכום שאמור להתקבל בעתיד, תוך התחשבות ברווחי הריבית הנוצרים בפער שבין הזמנים. בין שמדובר בסכום חד-פעמי ובין שמדובר בסכום המתקבל בתשלומים לאורך זמן.
לדוגמה, מינהל מקרקעי ישראל מבצע היוון של דמי חכירה שנתיים (או היוון במגורים בקרקע עירונית). בהיוון משלם החוכר בהווה בתשלום חד-פעמי את דמי החכירה עבור כל תקופת החכירה ובכך פטור הוא מלשלם כל שנה את דמי החכירה (ואף אגרות נוספות מסוימות שמטיל המינהל).
חישוב הערך העתידי של סכום קיים בהווה.
לדוגמה, חישוב סך הרווחים הצפויים להתקבל מהשקעה בהווה במפעל ייצור.
היוון בחשבונאות:
הפיכת עתודות כספיות (או קרנות) להון מניות במאזן. (Market capitalization)
רישום של הוצאה שוטפת כהוצאה לטווח ארוך או כנכס הוני.

מניה
המוצר המפורסם כיום בבורסה הוא המניה. מניה מהווה שטר בעלות ובו אגד של זכויות בחברה הנקבעות בדין ובתקנון, ומקנה לבעליה ארבע זכויות מרכזיות: הזכות להשתתף ולהצביע באסיפות כלליות,הזכות לקבל דיבידנד במקרה של רווחים בחברה, הזכות למידע אודות החברה, והזכות לקבלת נכסי החברה במקרה של פירוק. מעמדו של כל שותף בחברה הולך ומתחזק ככל שיש בידיו יותר מניות. מי שמחזיק ביותר מחמישה אחוזים ממניות החברה נקרא בעל עניין ומי שמחזיק יותר ממחצית המניות נקרא כבר בעל שליטה. כיום אין צורך בתעודות פיזיות של המניות אלא הרישום נעשה בצורה ממוחשבת במסלקת הבורסה. מטרת החברה להנפיק מניות היא לגייס כמות של כסף שתוכל לעזור לה לממן את השקעותיה ופעולותיה העסקיות כדי להתרחב לשווקים חדשים, לפתח מוצרים חדשים ובכלל להמשיך לגדול ולצמוח לאורך זמן.

כתב אופציה
זהו נייר ערך הניתן להמרה המקנה למחזיק בו את הזכות לרכוש מניה במחיר שנקבע מראש כפי שפורסם בתשקיף החברה. כך שיוצא בעצם שרוכש כתב האופציה קונה אותו בשני תשלומים- בזמן הרכישה עצמה, ובזמן ההמרה של כתב האופציה למניה. בזמן המרת כתב האופציה למניה יש לעשות חישוב האם הדבר משתלם מבחינה כלכלית את החישוב ניתן לבצע בצורה הבאה: אם מחיר המימוש נמוך ממחיר המניה בשוק אזי שכתב האופציה נמצא "בתוך הכסף" וכדאי למשקיע לממש את האופציה למניה, אבל אם מחיר מימוש האופציה גבוה ממחיר המניה בשוק זה אומר שכתב האופציה נמצא "מחוץ לכסף" ולא כדאי למשקיע לממש את האופציה למניה. יש לציין שעד להמרת האופציה למניה אין למחזיק בה שום זכויות בחברה (אינו זכאי לקבלת דיבידנדים וכו') אורך חיי כתב האופציה מוגבל לתקופה מסוימת שנעה בדרך-כלל בין שנה לארבע שנים ובזמן פקיעת האופציה אין לה ערך ולא ניתן לסחור כלל. כמו כן ישנם גם כתבי אופציה שנותנים אפשרות לבעליהן זכות להמרה לניירות ערך אחרים כגון איגרות חוב.

נייר מסחרי
זהו נייר ערך שהונפק בידי תאגיד מסוים והוא התחייבות של החברה לשלם למחזיק בנייר ערך זה סכום כסף במועד שלא מוקדם משבעה ימים ולא מאוחר משנה. ניתן לסחור בנייר ערך מסחרי גם מחוץ לבורסה אך הוא לא יהיה ניתן למימוש או להמרה לניירות ערך אחרים וניתן להצמיד את הריבית שלו למדד, לשער חליפין או למחיר אחר כלשהו. אפשר להסתכל על זה כך שנייר ערך מסחרי הוא למעשה מכשיר פיננסי המהווה תחליף לאשראי לזמן קצר עבור החברות. נייר ערך מסחרי בדרך כלל מונפק במסגרת של תשקיף מדף יש לציין שזהו חידוש בחוק שנייר ערך מסחרי נרשם בסעיף 1 לחוק ניירות ערך כהגדרה של נייר ערך ולא כמכשיר פיננסי אחר.

הפרטה
הפרטה היא תהליך בו מועבר או נמכר רכוש בבעלות ציבורית לבעלות פרטית. ההליך ההפוך מכונה הלאמה.
המונח מקושר לעתים קרובות עם מכירתם של חברות ממשלתיות או שירותים ציבוריים לחברות פרטיות. שירותים וחברות כאלו כוללים בין השאר ארגונים העוסקים באספקת שירותי תשתית ותעשייה, כמו חברות העוסקות במחצבים, חשמל ואנרגיה, מים, תחבורה, ותקשורת. תחומים אחרים בהם מתקיימות פעולות הפרטה הם בשירותי הבריאות והחינוך וכן במערכות בנקאות וכספים.
המונח הפרטה נטבע בשנת 1948 ונכנס לשפה המדוברת בין השאר בעקבות שימוש תכוף בו במגזין אקונומיסט הבריטי בשנות השמונים.
פעולות ההפרטה הבולטות הראשונות בוצעו בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, ראש הממשלה הבריטית בין השנים 1979 ו-1990. במהלך שלטונה הביאה תאצ'ר להפרטת עשרות חברות. בעקבות ההפרטה בבריטניה הופיעו יוזמות הפרטה במדינות רבות, תחילה בעיקר במדינות האנגלו-סקסיות ומאוחר יותר בכל רחבי העולם. כיום, יש לרוב מדינות העולם תוכנית הפרטה כלשהי.

פק"מ
הפק"מ, או בשמו המלא "פיקדון קצר מועד", הוא סוג של תוכנית חיסכון, שבה ניתן לחסוך סכומי כסף. הבנק מתחייב לשלם עבור הכסף המופקד בפק"מ ריבית מסוימת על פי תנאי החיסכון.
הפק"מ הוא חיסכון שאינו צמוד למדד לטווח זמן קצר של שבוע, חודש או שנה. ניתן לפתוח פק"מ באחת משתי דרכים עיקריות. האחת, הפקדת כספים חד פעמית לפרק זמן מסוים, שבסופו מקבל החוסך את כספו בתוספת ריבית מהבנק. השנייה, באמצעות הוראת קבע, שבכל תקופה מסוימת (למשל, כל חודש) מופקדים סכומי כסף על ידי החוסך, ובתום תקופה שהוגדרה מראש (למשל, לאחר שנה) הוא מקבל את כל הכסף שנחסך בתוספת ריבית.
באופן כללי, הריבית על החיסכון נקבעת כ"ריבית קבועה" (על פי אחוז קבוע מסכומי הכסף שמפקיד החוסך) או כ"ריבית משתנה". "ריבית משתנה" נקבעת לפי ריבית הפריים הקיימת במשק (הריבית הבסיסית במערכת הבנקאות) והיא משתנה כאשר חלים שינויים בריבית הפריים. אם למשל, הריבית המשתנה היא "פריים פחות 3%", הרי שכלפי המצב כיום נקבל 2% ריבית, מאחר וריבית הפריים עומדת כיום על 5%. נניח שבעתיד יעלה בנק ישראל את הריבית ב-2%, וכתוצאה מכך תעלה גם ריבית הפריים בשיעור דומה, כך שתעמוד על 7%. במצב זה הריבית המשתנה אותה נקבל תגדל ל-4%.
על הריבית הנצברת בפק"מ קיים מס בשיעור של 10%. בנוסף, ישנן עמלות המשולמות על פתיחת וסגירת פק"מ, כמו בכל פעולה שעושים בבנק.